אכן, מגיל שש אינו חייב בפרנסתם (כתובות סה, ב), אך אם אין השעה דחוקה אין להקל בזה, שהרי גם אם לא היו בידו כספי המעשרות היה ממשיך לזון את בניו בשונה משאר הצדקות שהיה נמנע מנתינתם (דרך אמונה בשם החזון איש מתנות עניים ז, כז). והרחיב החיד"א (ברכי יוסף יו"ד רמט, יח) "כיון שהוא דבר שמוכרח לעשותו הן מצד אהבת בניו והן מצד שיחת הבריות ולעזה עליו המדינה". והוסיף הערוך השלחן (שם ז) "שאם לא כן לעולם לא יגיע לעניים אף פרוטה אחת".
ובכתר ראש (צדקה ומעשר קכה) הביא שהגר"ח מוואלז'ין רצה לשאול את הגר"א אם להקל בזה, ולא הצליח לשואלו והיקל בזה. ובזמן מועט כילה הגר"ח את ממונו, ותלה זאת בגמרא (בבא מציעא לג, א) "כל העושה כך בא לידי כך" שכל שאינו נותן לעניים מחשש שיבוא בעצמו לידי עניות, סופו שיהיה עני לבסוף.
