יש לחלק בין השבת בה התפללתם במניין בלא ספר תורה, שאת קריאה זו עליכם להשלים, משאר השבתות בהן לא התפללתם כלל במניין שמדינא כיון שלא היו עשרה פטורים מלהשלים. כמבואר בשערי אפרים (ז, לט) "ואם לא בטלו באונס, רק שלא היה שם עשרה בשבת זה אינם צריכים להשלים בשבת הבאה" כיון שחובת השלמה היא דווקא כשהם בני חיובא אך כשלא היו עשרה, לא נתחייבו כלל בקריאה ואין להם מה שישלימו. ומבואר בגר"א (קלה, ג) שיסוד דין השלמה בקריאה דומה לתשלומי תפילה, וכפי שבתפילה אין תשלומים למי שהיה פטור במשך כל זמן החיוב כאונן או עוסק במצוה, כך כיון שבשבתות הללו לא התקיים מניין אין צורך להשלים את הקריאה.
המשנה ברורה (שם ו) הביא שמדימוי הגר"א לתשלומי תפילה נראה שישלים רק פרשה אחת, כשם שמי שהחסיר כמה תפילות משלים רק תפילה אחת. ובביאור הלכה (שם ב ד"ה אם) למד מדימוי זה שאם החסיר הקריאה במזיד לא ישלימה כפי שתשלומי תפילה שייכים רק בשוגג. אכן לאחרונים שהביא המ"ב ששונה תשלומי קריאה מתשלומי תפילה, יש להשלים את כל הקריאות כולם, למרות שלא חל חיוב על הציבור.
לכאורה יש להקשות מהמסופר על הגר"א עצמו (מעשה רב קלא, כב) "כשיצא הגר"א מבית האסורים קרא לבעל קורא שיקרא לפניו כל ד' סדרות מד' שבועות אשר ישב".וכן בדרך הנשר (כט) מסופר על רבי נתן אדלר שבחזרתו לבית הכנסת לאחר שנעדר ממנו ששה שבועות ביקש שיקרא לפניו את כל ששת הקריאות. והנראה בזה הוא שמה שפסק הגר"א והשערי אפרים והמ"ב הוא על החובה להשלמת הקריאה שהחסירו, והנהגת הגר"א היא הנהגת חסידות להשלים הקריאה למרות שלא חייבים בה. כמבואר באור זרוע (שבת מה) "מימות משה רבינו נתקן לקרות בתורה ובפרשיותיה ולהשלימה בכל שנה ושנה… ואין לומר שכיון שעבר זמנה הלכה לה אותה הפרשה כי אין קביעות לפרשה בשבת כנראה בימים טובים שדוחים הפרשה לשבת שלאחריה"ולדבריו אף אין זה מדין תשלומים כלל.
העולה מן הדברים: יש להשלים את קריאת הפרשה הקודמת (אמור) בה התפללתם במניין – למרות שיצא שיקראו יחד שלשה פרשיות (אמור בהר בחקתי) כמסקנת (שם ז) המ"ב – ומידת חסידות היא להשלים את כל הקריאות שלא שמעו, מלבד פרשיות ויק"פ שכיון שהם מחומש אחר פסק המ"ב(שם) שאין להשלים משני חומשים.
לפי זה כעת שכבר עברו לחומש במדבר אין להשלים כלל מקריאות החומש הקודם.
