דעת מרן רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל כי חולה הזקוק לנוזלים ביום כיפור, עדיף שיתחבר לאינפוזיה וממנה יוזן בנוזלים, מאשר ישתה אף פחות מכשיעור, משום שבדרך זו לא נכנס לספק בשיעור המותר לו לשתיה ואין איסור כלל אף מדרבנן, משא"כ באכילת מאכלים שאינם ראויים ושלא כדרך שיש בהם איסור דרבנן.
ואמנם אם הוא חולה לב הצריך לאכול לחיזוק גופו כגון בסמוך לניתוח לב או התקף לב, שצריך דווקא לאכול ולא די לו בנוזלים שייכנסו לגופו באינפוזיה, ואף צריך לחוש בטעם האוכל כיון שזה מוסיף לו כח, יאכל כרגיל ולא דרך עירוי ולא מים פגומים, אלא יאכל פחות מכשיעור.
ביאור הדברים: כתב הבנין ציון (ל"ד) צריך לשער באכילת חולה ביום הכיפורים שלא להאכילו בין כשיעור שיש בו איסור כרת ובין פחות מכשיעור, כיון שהותר לו רק מה שמספיק להוציאו מספק סכנת נפשות, וקשה מאוד לשער כן בכל אכילה ושתיה שיותן לחולה. והביאור הלכה (סוף סי' תרי"ח) הביא דבריו וסיים "וקשה מאד לשער כן וצריך לזה זריזות ובקיאות".
ומעתה כיון שקשה מאד לשער בדיוק את הכמות הנצרכת לחולה, ומאידך בהתחברות לעירוי אין כל חשש שתיה ללא צורך, לכן יש להתחבר לעירוי.
שהרי אין רופא שיוכל לומר במדויק כמה צריך החולה לשתות, וכל דברי הרופאים הם באומד וספק. ומה גם כשהרופא אינו שומר מצוות שאינו נאמן אלא מצד הספק (בה"ל תרי"ח).
ואף הגר"ח מבריסק (המובא בחידושי הגרי"ז הלוי שביתת עשור) הסובר שאין מצמצמים בשתיה לחולה מסוכן, כותב להדיא שבמניעת סכנה כמעוברת בסיכון הריון שהתירה לשתות הוא רק למנוע סכנה, צריך לצמצם בשיעורים, וחוזר החשש שלא ישער נכונה וייכנס לאיסור כרת.
אמנם אם לא התחבר לעירוי יכול לשתות מחמת ספק פקוח נפש, כל עוד שהרופא מסופק שמא זהו השיעור הנצרך. אך מובן שאין להקל בזה בשעה שיכול לקבל את כמות הנוזלים הנצרכת בעירוי ללא שום חשש איסור.
ואף מרן רבינו בעצמו בשנותיו האחרונות עקב חולשתו, חובר לאינפוזיה בערב יום הכיפורים, ונשאל רבינו מת"ח אחד על בתו המעוברת שצריכה נוזלים ביום כיפור וכשהורה לו שתתחבר לעירוי או שלכה"פ תפגום המים, אמר שאינה יכולה להתחבר לעירוי או לשתות מים פגומים.
נענה רבינו ואמר: מה פירוש לא יכולה, זה לא נעים. וכי יותר נעים לעבור על איסור דאורייתא?
