"אין שביעית משמטת אלא בסופה שנאמר מקץ שבע שנים תעשה שמיטה" (ערכין כ"ח, ב' ורמב"ם שמיטה ויובל ט', ד'). הטור (חו"מ סי' ס"ז) מביא את שיטת הרא"ש האומר כי אע"פ שהחוב אינו נשמט אלא בסוף השביעית, אך איסור 'לא יגוש את רעהו כי קרא שמיטה לה" הוא כבר מתחילת השמיטה. כלומר תיכף בהתקדש שנת השמיטה נאסר על המלוה לתבוע חובותיו. אלא שאם הלוה בא מעצמו לפרוע א"צ לומר לו משמט אני.
וכתב הב"י "המנהג פשוט בארץ ישראל וסביבותיה לכתוב פרוזבול בערב ראש השנה של מוצאי שביעית וכן נהג מורי הרב הגדול הר"י בירב ז"ל" וכך נפסק בשו"ע (חו"מ ס"ז, ל'-ל"א). וכך נהגו הג"ר נתן אדלר (שו"ת חת"ס הובא בפ"ת חו"מ ס"ז, ה') ומרן החזו"א שלא כתבו פרוזבול בערב שביעית (דרך אמונה ט, צהה"ל מ"ד).
אולם התומים (ס"ז אורים נ"ד) כותב "הירא וחרד יש להחמיר לעשות פרוזבול בערב שביעית" וכך אמר לי מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה: "הירא את דבר ה' יעשה פרוזבול בערב שביעית ואצלינו בבית המדרש נהוג לעשות פרוזבול", וכן נהג מרן הסטייפלר זצוקללה"ה ואף פירסם "כרוז קורא לסדר פרוזבול גם בערב שביעית" (קרינא דאיגרתא ב' מהדו"ח עמ' קצ"ה).
א. יש מחמירין שלא יהו הדיינים קרובים למלוה או ללווה, ולא זה לזה ולא פסולין לעדות כי יש פוסלין (דרך אמונה שמיטה ויובל ט', צ"ה).
ב. באו"ש נסתפק אם אפשר לכתוב פרוזבול בלילה (שם).
ג. יש לדיינים לישב. והמלוה או שלוחו יעמוד כשאומר בפניהם (שם צ"ב).
ד. נשים חייבות במצוה זו (שם, א') ולכתחילה רצוי להדר שאף אשה נשואה תעשה פרוזבול כיון שישנם חובות שאין הבעל זוכה בהם ואכמ"ל, ויכולה למנות את בעלה לשלוחה וימסור לב"ד בלשון שליח (מו"ר מרן הגריש"א).
ה. לכתחילה רצוי לבוא בעצמו לפני הדיינים. אך כשאינו יכול לבוא בעצמו, וכן אשה, יכולים למנות שליח (שם צ"ט).
ו. בדיעבד כשאין אפשרות לכתוב פרוזבול, יכול לומר בפני ג' בעל פה 'מוסרני לכם שכל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה' (שם קנ"ד).
ז. נכון לעשות הפרוזבול סמוך לר"ה, הואיל ואינו מועיל לחובות שלאחר עשייתו.
