חסדי ה' כי לא תמנו שבתוך הצער והיגון באובדן הנורא, רבים ניצלו. ולצד חובת הכרת הטוב לקב"ה, יש לזכור כללים ברורים לחיוב ברכת 'הגומל', ויזהר מלברך סתם, וחלילה ייכשל בברכה לבטלה, וככל הלכות ברכות אף בזה נאמר ספק ברכות להקל.
חובת ברכת הגומל – רק על מי שהיה ב'סכנה' וניצול הימנה! אכן ודאי שלא כל מי שהיה במנוסה הגדולה בהר מירון באותה העת, ואף מי שהיה באותו מקום ממש רגע אחד קודם, אין לו לברך, שהרי לא היה בסכנה, אלא ניצול מלהיכנס לסכנה. ואף אם נפל אך רק נשרט וכיו"ב ולא נכנס לסכנה, עדיין אינו בגדר סכנה בכדי שיברך.
קטן מתחת לגיל בר מצוה – אינו מברך, מפני שאינו חייב במצוות, ולא יכול לברך הגומל "לחייבים". וראוי לבן (או לאביו) לקבל קבלה טובה להתחזק בה כהודאה על הנס.
נער בגילאי 13-20 – יש דעות (הובא בפרי מגדים אשל אברהם ריט) שעד גיל עשרים שלא נענש בענשי שמים, לא יברך, אך מאחר ולא ברור המנהג בזה יברכו מגיל י"ג עד כ', ורק כשיש צירוף לפטור יוסיפו דעה זו ולא יברך (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תרלט-מ).
