אסור למחוק מאומה מכתבי הקודש. כמפורש במשנה ברורה (קנד, כד) "כתב הרמב"ם (לא תעשה סה) שהמאבד כתבי קודש עובר בלאו דלא תעשון כן לה' אלהיכם". וכפי שאסור למחוק שם קודש אף כשאינו על גבי ספר תורה, כך אסור למחוק דבר מכתבי הקודש, ומה בכך שהיריעה עדיין לא נתפרה, ואין עליה קדושת ס"ת והלא היא כשאר כתבי הקודש שאסור לאבדם. וכדברי הרמב"ם (יסודי התורה ו, ח) "כתבי הקודש וביאוריהם אסור לשרפם ומכין אותו מכת מרדות".
ואין להתיר גם אם לא ימחק כל האות לגמרי, אלא רק את חללה, ויישאר צורתה בהיקף המסגרת ויתכבדו המשתתפים למלא חלל האות כפי שהוכיח בחיי הלוי (י קמז, כו) מהרמ"א (יורה דעה רעד, ה) המתיר לסופר ליטול דיו שטרם התייבש מהאות הכתובה, וביאר הש"ך שהוא כיון שאין בזה הכחשת המצוה שהרי אין האות נכחשת כלל בנטילת טיפת דיו. הרי שאם היתה נכחשת אסור, ואם כן כשמגרד את כל חללה בוודאי שאסור שהרי מכחישה טובא.
אמנם נראה פתרון להמון העם החפצים להשתתף בכתיבת האותיות: לחלק כל אות בין כמה כותבים, וכך יוכלו כמה בני אדם להשתתף בכתיבת אות אחת, ואף שהכותב בשבת רק חלק של אות אינו נחשב לכותב כלל, ואף אינו ככותב אות אחת שהוא בכלל חצי שיעור אסור מהתורה וממילא רק המשלים את צורת האות נחשב לכותב, אך בכל זאת כל אחד מהם מראה חביבותו לתורה שמכבד כל נקודה ותג בתוכה.
