כשישוב לגמרי משדה הקרב יברך הבן הגומל, אך לעת עתה שיוצא וחוזר לשם, לא יברך כמבואר במ"ב (ריט ובשעה"צ) דיורדי הים אף עלה ליבשה לכמה ימים אינו מברך "דאכתי לא ניצל מהסכנה" וז"ל הא"ר שממנו פסק השעה"צ "מצאתי כתוב שאין לברך עד שיצא מהצרה לגמרי דלכך לא נאמר 'כי טוב' ביום שני שלא נגמרה מלאכת המים. הרי שהלשון 'טוב' מורה על טובה שנגמרה בטובה ומלואה". והרי בברכת הגומל אומרים הגומל לחייבים 'טובות' שגמלני כל 'טוב' ולכן עד שלא נגמרה טובה מלאה א"א לברך עליה. ודעת מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב דמה"ט אף הבאים מחו"ל לכמה ימים ושבים לדרכם לא יברכו הגומל עד שיחזרו למקומם.
עוד הלכה נחוצה ללוחמים: יש ללמד ללוחמים הנמצאים בשדה הקרב להתפלל בכל יום תפילה קצרה "צרכי עמך מרובים ודעתם קצרה" המובאת בשו"ע (או"ח קי, ג) "הנמצא במקום גדודי חיה ולסטים מתפלל תפילה קצרה". מלבד התועלת שבעצם התפילה, בזה גם נפטרים מהתפילה הקבועה כל עוד הם במצב לחימה.
