בדין חזרה על שאלת גשמים בימות החמה, כל שלושים יום כשמסופק אם אמר 'מוריד הטל' או 'ותן ברכה' חוזר: "עד זמן זה חזקה שאמר כמו שרגיל עד עתה, אבל מכאן ואילך כבר הורגל לשונו לומר כהלכה" (אורח חיים קיד, ח; משנה ברורה שם).
ותמה מרן הגרי"ש אלישיב היאך ייתכן לקבוע זמן לכאן או לכאן, כגון שאם לא זוכר אם הזכיר במנחה האחרונה בסוף השלושים נידון כלא אמר וחוזר, ואמנם כשמתפלל תיכף ערבית ביום הל"א אמרינן שהוא בחזקת בוודאי אמר ואינו חוזר.
ולא משמע שלאחר השלושים יום הוא רק 'ספק' משני טעמים:
א] לשון השולחן ערוך שהורגל לומר כדין.
ב] מבואר בברכות (כא, א) שמעיקר הדין "ספק התפלל אינו חוזר ומתפלל" ורק מפני ש"הלוואי שיתפלל אדם כל היום" חוזר ומתפלל בנדבה. והרי בחזרתו על הזכרת גשמים בימות החמה אין זה בתורת נדבה מחמת ספק, שהרי אף בשבת שאי אפשר להתפלל בנדבה (קז, א), חוזר אם מסופק אם הזכיר כימות הגשמים.
ואם כן חוזר כיון שסבור שבוודאי הזכיר כהרגלו בימות הגשמים, והרי בוודאי לא מתהפך תיכף מחזקת שהזכיר לחזקת שלא הזכיר.
מכוח זה סבר רבינו שיש 'זמן ביניים' שאמנם לא הורגל לשונו בוודאות לומר כימות החמה, אך מידי ספק לא נפיק. אמנם יש לברר מהו זמן זה, שהרי חכמים לא תקנו זמן שלושים, אלא רק גילו דעתם שלאחר שלושים יום כבר הרגיל לשונו לומר אחרת.
לכן מי שמרגיש בעצמו שכבר הורגל לשונו לומר 'ותן ברכה' אף שלא עברו ל' יום או אמר צ' פעמים (קיד, ט) ומסתפק האם הזכיר בתפילה גשמים, שאינו חוזר ומתפלל, כיון שהוא רק בתורת 'ספק' וכל עוד אין 'חזקה' שאמר שלא כדין אינו חוזר, כדין המסופק אם התפלל אם לא, שמחמת הספק אינו מחויב לחזור ולהתפלל.
כמו כן המקפיד להתפלל מילה במילה מתוך סידור (ולא רק מביט בסידור מלמעלה על עיקר הברכה ולמעשה אומר מזיכרונו) ומסופק אם הזכיר, כיון שאינו בחזקה שאמר כטעות בשגרת לשונו, שהרי מעיין בתוך הסידור אינו חוזר (פניני תפילה פרק ט).
טעה ולא חזר לראש התפילה
מי שהזכיר 'מוריד הגשם' בימות החמה וסיים הברכה אך חזר ל"אתה גיבור" ולא לראש התפילה, האם יוצא בזה ידי חובה בדיעבד.
תשובת הרב שליט"א: כיון שצריך לחזור לראש התפילה, נידון כמי שהתחיל שמונה עשרה מ'אתה גבור' ולא יוצא בזה אף בדיעבד.
טעה בערב שבת
מי שטעה במנחה של ערב שבת ואמר "ותן טל ומטר", האם בערבית ליל שבת חוזר ומתפלל שתיים, או שאינו חוזר כיון שסוף סוף לא יזכיר 'ותן ברכה' בתפילה זו.
תשובת הרב שליט"א: חוזר ומתפלל שתיים, כיון שנחשב כקללה וכמו שביקש "ותן קללה על פני האדמה". ואף שהמשנה ברורה (קח ,לה) פסק שכשטעה בימות הגשמים בברך עלינו בערב שבת אינו חוזר, כיון שלא ירוויח הזכרה מתוקנת בליל שבת, אכן שונה הזכרת גשמים בימות החמה שנידון כקללה, והוי כלא התפלל כלל ולכן חוזר ומתפלל בליל שבת ערבית שתיים.
