ההיפך הוא הנכון! עדיף שלא יפסיק בין המצות בכלל. ואכן מרן הגרי"ש אלישיב הקפיד שיונחו המצות ללא הפסק כלל, אלא מונחות אחת מעל גבי חברתה, כמבואר בחיי אדם (ק"ל , א) שהוא "מנהג בורות".
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
הכל תלוי מתחילה אם הדפסה במדפסת בחול המועד נחשבת מעשה אומן או מעשה הדיוט. ונחלקו בזה גדולי ההוראה. לפי הגאון
למרות שבכל השנה עדיף לחלקו לעניים רבים, כמבואר באבות (ג, טו) "והכל לפי רוב המעשה" ופירש הרמב"ם "שהמעלות יושגו בהכפלת
אם מניחים את הס"ת במקום קבוע וראוי כגון ארון וכדו' ומשם מוציאים אותו לקריאה, אין איסור (מרן הגרי"ש אלישיב). ומן הדין די
אין להמתין עם הברכה עד שיותר לו להשתמש בה, כיון שהכלי ראוי לשימוש ורק האדם מנוע מלהשתמש בו, כשם שמדינא
האם בשעת ברכות קריאת המגילה יש לעמוד או לשבת. מו"ר הגרי"ש אלישיב זצ"ל אף בגילו המופלג נעמד לברכות המגילה לפניה
