דברי הגמרא אמורים על רב חסדא ושכמותו שזכו לגילוי משמים על מעשיהם, אך שאר אנשים לא יכולים לראות בזה מאומה, ולכן יבטח בה' וייצא לדרכו (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב ברכות – שי"ט).
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
ראש בית הוראה הכללי, רב אב"ד אבי עזרי מרכז פתח תקוה
כל עוד שהוא סמוך לשקיעה כעשר דקות, ניתן להקל ולהמשיך לברך אף בימים הבאים. מה הדין כאשר את יום א'
עדיף לקנות בגד חדש מאשר לכבס הבגד הישן, וכך שמעתי מהגאב"ד הגרב"צ הכהן קוק שליט"א להורות בשם מרן הגרי"ש אלישיב
לכאורה הטוב ביותר להישאל על נדרו, להתחרט על מה שנדר מעיקרא ולומר 'מחמת שאין אפשרות להגיע השנה לציון בל"ג בעומר,
למרות שאסור לברך בו, ידליק את הנרות, וכעין דברי המשנ"ב (תרל, ד) בעניין "העושה סוכה אצל האשפה וריח רע מגיע
הנה נוהגים להורות שאין צריך לעשות התרת נדרים בפני שלשה אפילו אם לא התירו נדרי עצמם, וכך זכיתי לראות אצל
