ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
מרן הגרי"ש אלישיב היה רגיל להביא על כך את דברי המהרי"ט (שו"ת ב אבן העזר טז) שבמקום שיודעים שכך מנהגם
כיון שלא נוהגים בהם קדושה נחשב כאילו התנו במפורש עליהם ואינם צריכים גניזה, אלא יניחום בכבוד כגון בתוך שקית מיוחדת
הורים שמבקשים מבנם לא לישון בסוכה כיון שיש להם פחד מזה, והבן מתנגד ורוצה לקיים המצוה כתיקונה, אינו צריך לשמוע
יכול להמשיך לספור בברכה. ומה שכתב במשנה ברורה (תפ"ט, ז) שביום שמשלים שבוע, ספירת הימים היא לעיכובא, כיון שלא מזכיר
פסק הרמ"א (קלט, ג) שסומא עולה לתורה למרות שאינו יכול לקרא, ואף יכול לעמוד בשעת הברכה ממרחק ולעלות לתורה ממרפסת
