שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין רגילים בכך בכל סיום, כלשונו 'לכבוד התורה אין הגבלות'. על אחת כמה וכמה כשסיימו שישים מסכתות שבמעמד כזה השמחה רבה ורגילים לנגן בכלי זמר, יש להתיר אף בבין המצרים.
המקור לאסור מוזיקה וכלי זמר בימי העומר הוא המג"א שכתב (תצג, א) "לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור" וכלי זמר בכלל מנהג זה, שהם מעשי שמחה. והמנהג הוא דווקא ב"של רשות" לא כשנעשים לכבוד המצוה. ואילו בבין המצרים סתם המג"א (תקנא, י) "ונראה לי דאסור לעשות ריקודין ומחולות מי"ז בתמוז ואילך" מדלא פירש "של רשות" הרי שדינם חמור יותר.
לגבי שמחת בר מצוה – שמעתי ממו"ר זצלה"ה שאין להתיר מוזיקה, אלא כשרגילים בכך באותה קהילה, אך אם לא רגילים בכך כל ימות השנה, אסור, אע"פ שהיא שמחה של מצוה.
יש להדגיש דעת רבינו: לא נחשב סיום מסכת להתיר כלי זמר, ואף לא לפטור מתענית בכורות בערב פסח, אלא כשהלומד הבין את הנלמד.
