יכול להשתכר למרות שיפסיד תפילה בציבור, כל עוד לא יחסיר התפילה לגמרי. ואומנם החיי אדם (הו"ד בבה"ל תרצ"ה, ב' ד"ה עד) כתב "היודע בעצמו שיזלזל במצוה… או שינהג קלות ראש, מוטב שלא ישתכר. וכל מעשיו יהיו לשם שמים", אך אין הדברים אמורים על מי שיחסיר רק מנין בציבור, אלא על מי שלא יתפלל כלל. וכבר מצינו שחיוב תפילה בציבור קל יותר משאר מצוות דרבנן, שהרי הקילו שאינו חייב לטרוח וללכת בכדי להתפלל במניין, יותר ממיל לאחוריו וארבע מיל לפניו.
אמנם, בגדר חיוב השכרות כתב המאירי (הנ"ל) "לא נצטוינו על שמחה של הוללות ושטות, אלא על שמחה שיגיע מתוכה לאהבת ה' יתברך". ופשיטא דשכרות שתגרום לזלזול ורפיון בעבודת ה', אינה ממצוות הפורים. ולכן היודע בעצמו שיזלזל באחת מן המצוות, עדיף שלא ישתכר כלל.
