ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
כתוב ברמב"ם (הלכות מעשר פרק ג' הלכה א') מי שמלקט פירות מאילן שיש לו בעלים העומד בשדה, מותר לאכלם אכילת
במכירת החמץ הנעשית ע"י בית הוראה הכללי, תוספת ייחודית על פי הוראת מרן פוסק הדור רשכבה"ג הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה כאשר
מותר, כיון שהריח הרע הבא ממנו הוא רק מלאכותי, ולכן אינו אוסר לברך ולומר דברים שבקדושה. שהרי כתב המשנה ברורה
כבר כתבו האחרונים שאם מפרקים את הכלי שחייב בטבילה וכעת אי אפשר להשתמש בו ואח"כ מתקנים אותו על ידי ישראל,
אמנם היה שגור על לשונו של מרן הגרי"ש אלישיב "אני פוחד ממנהגים" ולא רצה לשנות בכהוא זה מכל מנהג שיסודו
