חמור איסור אכילת מצה בערב פסח ופסק הרמב"ם (חמץ ומצה ו, יב) "האוכל מצה בערב פסח מכים אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו", אך אין מושג 'מצת חמץ' כיון שזהו תרתי דסתרי, שהרי חמץ הוא היפך ממצה. ואילו היינו בטוחים ש'מצה' זו חמץ ואסורה באכילה בפסח, היה מותר לאכלה בערב פסח, שהרי היא אינה מצה כלל ורק שם מושאל הוא לה.
מצות אלו – אף אם כתוב על אריזתן במפורש 'חמץ' – אסור לאכלן בערב פסח, כיון שבמאפיות מסוימות תהליך ייצורן כמצות פסח: יצור קמח מחיטה לא רחוצה במים וניקיון כל מערכות הכלים כל ח"י דקות, והן נמכרות בסיטונאות לחו"ל בכשרות רגילה לפסח. ולכן אף שמהראוי לא לאוכלן בפסח, אין היתר לאכלן בערב פסח.
אמנם ברור הדבר שאף הנוהגים שלא לאכול מצות מראש חודש (משנה ברורה תעא, יב) מותרים באכילת מצות חמץ אחר ר"ח, בשונה ממצה שנעשית שלא לשמה (מהרש"א פסחים צט, ב) הנקראת 'מצה' גמורה שרק לא יוצא בה ידי חובה, ואסור לאכלה אחר ראש חודש.
הנכון ביותר לבשל/ לטגן/ לטבול במים רותחים בערב שבת מצה של פסח שגודלה לא פחות מכזית, אך לא יוצאים בה ידי חובת מצה בפסח (תסא, כ). ומחמת כן מותר לאכלה בערב פסח כדעת החיי אדם (הובא בשער הציון תמד, א), ואף שלכתחילה ראוי להחמיר כהגר"א (הובא שם) ולא לאוכלה בערב פסח, בשעת דחק זו יכול להקל.
כמו כן לכתחילה ראוי להימנע מאכילת מצה כשרה כבר בליל שבת, לחוש לדעת האוסרים אף בלילה (אגרות משה אורח חיים א, קנה). אך בשעת דחק זו יכול לסמוך שהאיסור רק מעלות השחר (משנה ברורה תעא, יב) ולאכול מצה כשרה בלילה.
