מקור האיסור לא לעלות לבית הקברות בשבתות ובמועדים כדי שלא לגרום צער לעולים, אך ציון הרשב״י התקבל כמקום תפילה, ואף נהגו להתפלל שם בשבתות ובחגים, ומאי גרע חול המועד.
(מתוך תשובת מורינו הגרב"צ הכהן קוק שליט"א שניתנה בעל פה).
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
אם הגיע לחינוך והיינו "שיודע למי מברכים" (ברכות מח, א) כיון שמחנכו בזה לברך כיאות מותר לומר עמו שם ה',
החיוב להתענות למי שנפל ספר תורה מידו, אינו מדינא דגמרא אלא מנהג שנהגו העולם על כבוד התורה שחולל, ומקורו בשו"ת משפטי
כל שלא עומד מאחוריו הרי הוא בכלל הברכה, כמבואר בשלחן ערוך (אורח חיים קכח, כד) "עם שאחורי הכהנים אינם בכלל
הובא בפסחים (קיא, ב) שהמקיז דם מהכתפיים צריך ליטול ידיו, וכיון שבתרומת דם מוציא הרבה דם, הרי זו הקזה וחייב
אכן, מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצללה"ה הנהיג בבית מדרשו בעליה לתורה בחג השבועות אחר קריאת עשרת הדברות להעתיר עבור
