מקור האיסור לא לעלות לבית הקברות בשבתות ובמועדים כדי שלא לגרום צער לעולים, אך ציון הרשב״י התקבל כמקום תפילה, ואף נהגו להתפלל שם בשבתות ובחגים, ומאי גרע חול המועד.
(מתוך תשובת מורינו הגרב"צ הכהן קוק שליט"א שניתנה בעל פה).
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
הורה רבינו הגריש"א ('כיבוד הורים ומוראם') שכשם שאסור לשבת במקום המיוחד לאביו כך אסור לשבת על כסא אביו אף כשאינו במקומו
אם הוא נהנה ומראה לחבריו את הקלף המורה על זכייתו, נידון כקטלוג הנ"ל ומותר לטלטלו לצורך גופו או מקומו. וכבר
ישנם מספר אופני קבורה בקומות: א] טרסות – כעין מרפסות זו על גב זו. מעמידים עמודי בטון מעל הקרקע ומעליהם
אם גוי הגביה בקבוק יין פתוח ולא שכשך אותו, מותר, וכ"ש אם רק נגע בבקבוק (שולחן ערוך יורה דעה קכד,
טיול עם הילדים בשבת האם יכול לצאת לטיול עם ילדיו הקטנים בשבת אחר-הצהריים, כגון לגן שעשועים השכונתי? אף שכתב הרמ"א
