עשתונותיי דא לדא נקשו מחומר השאלה שיש בה רבבות מלאכות של 'מבעיר' בשבת, שהרי בכל לחיצה על הדוושה יש הבערה חדשה, וקטונתי מלדון בשאלה חמורה כזו. אך כבר הורונו חז"ל במקום שאין איש שאין איש השתדל להיות איש ומה גם שהנידון הוא בענייני פיקוח נפש שעלול להיות בכלל מה שאחז"ל "הנשאל הרי זה שופך דמים". ועל כן לאחר בירור הפרטים עמו היטב השבתיו להיתר. שהרי לדבריו יש בחזרתו ספק פיקוח נפש, שסביר שיצטרך לחשמל מערכת נוספת וצריך להיות מרוכז בעבודתו. וכעין שכתב באג"מ (או"ח ד, פ) לגבי איש הצלה "שבוודאי הותר לו לנסוע ברכב… ואף אם בריצה יגיע בקרוב, הרי יהיה עייף ולא יוכל לעשות מה שצריך" ה"ה בנ"ד שיהיה עייף ובלתי מרוכז.
ואף שהוראת רבינו הגרי"ש אלישיב (הובא בשיעורי תורה לרופאים ה עמ' 17) אודות רופא מנתח שהוזעק בשבת לניתוח חירום בחולה מסוכן, והרופא מרגיש בעצמו שאם יעשן לפני הניתוח ינתח יותר טוב, האם מותר לו לעשן בשבת, והורה מרן רבינו זצ"ל: אין להתיר לרופא לעשן ביום השבת! ונימק 'אע"פ שהעישון הוא צורך גדול לרגילים ומכורים לו ובימי השואה היו אנשים שהחליפו את פת לחמם בסיגריה, בכל זאת בשעת חירום אדם אוגר כוחות נפש ומוציא מהכח אל הפועל משאבים פנימיים שלא קיימים אצלו בזמנים כתיקונם. הגע עצמך רופא הזקוק לנתח את בנו יחידו אהוב נפשו האם לא ינתח אותו במיטב כשוריו בלי עישון הסיגריה, וכי לא יוכל להתגבר על הרגלו כדי להתאמץ בכל נימי הנפש שהניתוח יצליח. הוי אומר שרופא היודע את האחריות העומדת לפניו יעשה מלאכתו נאמנה גם בלי עישון ולכן אין מקום להתיר לו את העישון בשבת'.
הגדרת עייפות בהלכה
אכן עייפות שאני, שהוא טבע מוכרח ובלתי נשלט באדם. וכ"כ בשיעורי תורה (שם עמ' 18) שהרי הנשבע שלא יישן ג' ימים מלקים אותו וישן לאלתר (נדרים טו, א) ודבריו הם בנידון רופא מנתח קרבי האומר שא"א לנתח אם לא יישן שמונה שעות במיטה נוחה ומבקש להטיסו משדה הקרב לביתו לנוח שם. וכשהציע השאלה לפני חמיו מרן הגרי"ש אלישיב התיר הדבר בדוחק ואמר שלדעתו נראה שהרופא יכול להחליט בדעתו לישון במקום מוגן היכן שנמצא בעומק שטח לחימה ואין צורך לחלל השבת רק אם יתעקש הרופא ויאמר שאינו מסוגל לכך ואינו יכול להירדם אזי רשאים להטיסו בשבת. וכך הם פני הדברים כאן כיון שאין מצב לישון שינה נורמלית ו'לב יודע מרת נפשו' שלא יוכל להתרכז בעבודה אחראית זו.
ואכן לאחר השבת הצעתי הדברים בפני הגאון הגר"י זילברשטיין שליט"א והורה אף הוא להתיר. והוסיף ששמע מהגאון רבי נסים קרליץ שסיפר בשם החזו"א מעשה במרן הגאון ר' ברוך בער ליבוביץ ראש ישיבת קמניץ שלפני שהתמנה לרב הלך לשאול אורחות חיים מרבו הגדול מרן הגאון רבי חיים מבריסק ואמר לו שלפעמים עלולה להגיע שאלה שהרב צריך להבין אם יש בזה פיקוח נפש כגון מקרה שאדם זקן אין לו מקום לדור מלבד בבית ילדיו שאינם שומרים מצוות וכשרות ונשאלת השאלה האם מותר לו לדור שם והתשובה תלויה בדרגת הפיקוח נפש שבדבר ואת זה הרב צריך להחליט. ואף בנידוננו על הרב להחליט אם הוא במצב של פיקוח נפש.
לכתחילה יכין מקום מערב שבת
להבא אם ייוודע לו קודם שבת מיקום המחנה, עליו לשכור מערב שבת חדר בבית מלון במקום הקרוב ביותר למחנה כיפת ברזל, שהיא נסיעה קצרה מאשר לחזור לביתו, כדי לחסוך בהבערות שכאמור כל לחיצה על הדוושה יש בה מלאכת הבערה דאורייתא. אך עתה כיון שלא הכין מקום מער"ש הרי כשיבוא לבית מלון הפקיד בקבלה לא יאפשר לו חדר בלי מסירת פרטיו וכרטיס אשראי, ואם הפקיד יהודי הרי מכשילים אותו ברישום הפרטים, וכידוע הפרשת דרכים (דרוש י"ט והובאו דבריו בפמ"ג שכ"ח א"א ט') שלא מתירים לאיש אחר לחלל שבת למנוע מחבירו לעשות איסור שהתורה התירה לו משום פיקוח נפש.
יהי רצון שזכות שמירת השבת כהלכתה תעמוד לשואל ולכל עם ישראל לישועה קרובה, מצרה לרווחה, מאפילה לאורה ומשעבוד לגאולה השתא בעגלא ובזמן קריב.
