לכאורה הטוב ביותר להישאל על נדרו, להתחרט על מה שנדר מעיקרא ולומר 'מחמת שאין אפשרות להגיע השנה לציון בל"ג בעומר, הנני מתחרט על שנדרתי מעיקרא וכל מה שנדרתי היה בטעות. ואילו הייתי יודע שאתחרט לא הייתי נודר כלל'. אך לא יאמר 'אילו ידעתי שיתרחש האסון הנורא והשלכותיו לא הייתי נודר' משום שהוא בכלל 'פתח' לנדר ואינו מתחרט על עצם הנדר ואין פותחין בנולד (מציאות שנוצרה לאחר קבלת הנדר) כמבואר בשו"ע (יורה דעה רכח, יג ובש"ך שם).
אכן מאחר שצריך להתחרט באמת ובלב שלם "יזהר הנודר שלא יאמר שמתחרט מעיקרו אלא אם כן ברור לו שהיה רוצה שלא נדר מעולם, שאם לא כן אין ההתרה התרה והוא באיסור נדר כל ימיו" (שם ז) וכיון שהנודר סבור שנפקד בבן בזכות נדרו, מסתבר שאינו מתחרט באמת. וצריך לפעול בנפשו להתחרט מהנדר באמת, שהרי החרטה אינה פוגמת כלל בסגולה, וברור שהישועה איננה בזכות נדר שעבר באיסור אף לא באונס. ואם יודע שאינו מתחרט באמת יסמוך על כך שהוא אנוס מלקיים נדרו ואונס רחמנא פטריה.
