ברכת הטוב והמטיב לא שייכת כאן שלא תיקנוה אלא כשיש למברך תועלת והנאה כמבואר בביאור הלכה (רכג, א ד"ה ילדה) על מה שכתב באליה רבא בשם ספר חסידים דכשנולד בן לבנו ולבתו או שנולד בן לאוהבו שהוא צדיק וחסיד, יברך הטוב והמטיב. והשיג הבה"ל "אמנם לפי מה שראיתי בתשובת הרשב"א (ד, עז) והעתיקו הבית יוסף והמגן אברהם בקיצור (ריש סימן רכה) מוכח דפליג על זה שמסיק שם דלאו בכל דבר שנהנה הוא ואחרים עמו שיברך הטוב והמטיב וכו' דברכה זו הוא דוקא בדבר שיש לו תועלת והנאה בו כירידת גשמים וירושת הקרובים ובהני שזכר הספר חסידים לא שייך טעם זה. וטוב למעט בברכות אלו בדבר שלא נזכר בהדיא". (ומה שכתב המ"ב [רכג, יט] אם קנה כלים לבני ביתו מברך הטוב והמטיב "דטוב הוא לדידיה שזכה שיהיו בני ביתו מלובשים במלבושי כבוד והמטיב לאחריני הם בני ביתו שנהנין בטובה" דכיון שהם בני ביתו נחשב שיש לו תועלת והנאה בלבישתם).
וכל מה שיש לדון הוא בברכת שהחיינו שהיא על שמחה אף בלא תועלת כמבואר בדברי הרשב"א (שם הובא במג"א ובבה"ל הנ"ל) ברואה את חברו שלא ראהו ל' יום ושמח בראייתו שמברך שהחיינו "ואע"פ שיש אחרים שנהנין בראייתו אינו מברך הטוב והמטיב דאין זה טובה אלא שמחה" הרי שבשמחה גרידא ללא טובה ותועלת יש לברך שהחיינו. אע"פ שכתב הרשב"א הובא במ"ב (רכג, ט) במת אביו והניח ירושה דמברך שהחיינו "אף דיותר היה מתרצה שלא ימות אביו ולא יירשנו מכל מקום יכול לברך שהחיינו דאין ברכה זו תלויה בשמחה אלא בדבר שמגיע לו תועלת ממנו ואף על פי שמתערב עמה צער ואנחה – תשובת הרשב"א (סימן רמה)" הרי שיש לברך שהחיינו בתועלת אף ללא שמחה. אין בזה סתירה כלל כי כל אחד הוא סיבה לברך שהחיינו: א] שמחה ללא תועלת. ב] תועלת ללא שמחה.
אכן העירני חתני הרב יהודה רפפורט שבנ"ד אין השמחה בדבר חיובי אלא בסילוק צרה שיצאו מהשבי, ולא מצאנו ברכת שהחיינו על סילוק צרה (וכ"כ בעלינו לשבח ויקרא עד). וכמו בחולה מסוכן שהבריא ממחלתו אין ברכת שהחיינו [רק החולה מברך הגומל]. ואין מברכים שהחיינו על כל הטילים שכוונו לעברינו ונפלו בים וכיו"ב. ואע"פ שכתב המ"ב (רכב, א) שאם נתפס הגזלן שגזל ממנו והשיבו לו ממונו מברך שהחיינו, הוא דבר חיובי שקיבל ממונו לאחר שיצא מרשותו, משא"כ בזה שלא יצאו מרשות עצמם אלא שהיו בסכנה.
אמנם מה שכתבת לכוון על כך בברכת הטוב והמטיב שבברהמ"ז, ודאי ופשוט שכך יש לעשות אע"פ שבעקבות שחרורם נכנסנו לסכנה ר"ל שהשתחררו רוצחים רבים, הרי הדין הוא שאם מת אביו והניח לו ירושה מברך דיין האמת וגם שהחיינו (שו"ע רכג, ב) הרי שיש להודות על טובה ושמחה בו זמנית עם הברכה על צער וצרה. וכך בברכת מתיר אסורים וכשאומר בפסוד"ז ה' מתיר אסורים ולכוון אף על הנותרים בשבי האכזר ולשנן כי ה' מתיר אסורים, ממנו מאסרם וממנו חירותם, כדברי יוסף הצדיק לאשת פוטיפר "אמרה לו הריני חובשתך בבית האסורין אמר לה ה' מתיר אסורים" (יומא לה, ב).
