אסור לתקנו ואף לא לרומזו בשעה שמתפלל, כיון שזה לא קשור לתפילתו. ודומה לעומד ומדבר עם המלך שמפסיק באמצע ומשוחח עם חברו המדבר אף הוא עם המלך. ואין הבדל אם זהו איש זר או בנו שהוא מופקד על חינוכו לתפילה ראויה.
אכן אם הטעות מציקה במחשבתו יכול לרמוז לו על כך, שהרי לא גרע מתינוק הבוכה שמטריד את כוונתו שיכול לרמוז ולהשתיקו בלא לדבר (משנה ברורה קד, א).
ומה שכתב המשנה ברורה (תקצא, א) שבמקומות שנוהגים לתקוע באמצע תפילת לחש, אם טעה התוקע "אין לשוח ולגעור בו, שהרי כבר יצאו בתקיעות דמיושב" ומשמע שבלא דיבור אלא רק ברמיזה מותר, זהו רק כשהמתפלל עצמו יוצא בתקיעות והטעות קושרה לתפילתו, מה שאין כן כשחברו טעה בתפילתו הפרטית (פניני תפילה פו).
