כיון שהוספת השם לא הועילה לרפואתו, אין צריך להזכיר את השם הנוסף.
ואומנם שמעתי מרבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאם לאחר הוספת השם נראתה הטבה משמעותית במצבו בניגוד לתחזיות הרופאים, אף אם לבסוף מת באותו חולי, יש להזכירו גם בשם הנוסף.

מותר, ולמרות שהרמ"א (אורח חיים רמב, ה) אוסר להפעיל ריחיים מערב שבת כשקול פעילותם נשמע בשבת משום 'אוושא מילתא', ואף

מקור האיסור להשאיר ספר פתוח הוא הב"ח והש"ך (יו"ד רעז) שציינו כמקור עירובין צח. והנה רש"י ביאר שם (ד"ה להפוך)

מסתבר שאנשים רחוקים ישתמשו במכשיר בין כך ובין כך בתוך השבת, ואם כן לא נחשב שמכשילם בזה כיון שבאותה שעה
ראש בית הוראה הכללי ירושלים, גאב"ד אבי עזרי פתח תקוה

אם חתם הוראת קבע על דעת לתת לזמן מסוים כמו שנה או שנתיים, הרי הבטיח לצדקה כך וכך להוראת קבע,

אין שום צורך לשכור את מקום החופה. והרי בשנים קדמוניות היו עורכים את החופה בחצר בית הכנסת שהיא רשות הרבים.

כיון שלא נוהגים בהם קדושה נחשב כאילו התנו במפורש עליהם ואינם צריכים גניזה, אלא יניחום בכבוד כגון בתוך שקית מיוחדת

בוודאי אסון זה הוא בגדר 'שמועות הרעות' שנפסק בשלחן ערוך (רכב, ב) שמברך בשמיעתן דיין האמת. אך החיוב תלוי במידת

מקור האיסור לא לעלות לבית הקברות בשבתות ובמועדים כדי שלא לגרום צער לעולים, אך ציון הרשב״י התקבל כמקום תפילה, ואף