כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
ראש בית הוראה הכללי ירושלים, גאב"ד אבי עזרי פתח תקוה
וכר פסק מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל שמותר לומר "ברכה והצלחה" לנהג מונית גוי שלקחו, ואין לחשוש משום לא תחנם, דאדרבה
אין לכבות את הנרות. ואף שכתב המשנה ברורה (תרעב, ה) "אם הדליק זמן מה אחר שקיעת החמה אין צריך ליתן
אכן, מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצללה"ה הנהיג בבית מדרשו בעליה לתורה בחג השבועות אחר קריאת עשרת הדברות להעתיר עבור
כיון שהאורח פטור, מה סכנה שייכת עליו. וכי יש סכנה להיכנס לחנות שאין בה מזוזה, הכא נמי כיון שאינו נחשב
הלב דואב שדווקא בעת הילולא דרשב"י אחר שהציבור הרב קיבלו עליהם יחד עול מלכות שמים וזעקו "ה' אלוקינו ה' אחד"
