המנהג באמירות הקינות לשבת על כסא נמוך, לשבת דווקא ולא לעמוד. וכך נהג מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל גם בעת זקנותו כשהישיבה על כסא נמוך היתה קשה עבורו ואף כשהמשיך באמירת קינות לאחר חצות היום. ונמצא סמך לזה בהלכות אבלות (יו"ד שפ"ז בט"ז ובש"ך) שרשאי האבל לעמוד ולהסתובב כחפצו, אך בזמן שהמנחמים אצלו, צריך לשבת על הקרקע, שזו צורת אבלות, וכשמנחמים צריך להֵראות אבל. כך גם אמירת הקינות צריכה להיות בצורת אבלות, כלומר בישיבה על הקרקע.
הילדים עייפים בליל שבת. להתפלל בפלג המנחה?
יש להשתדל מאוד להימנע מזה ולא לשנות ממנהג האשכנזים בארץ הקודש שלא התפללו ערבית בפלג המנחה. וכפי ששמעתי ממרן הגרי"ש
