כתוב ברמב"ם (הלכות מעשר פרק ג' הלכה א') מי שמלקט פירות מאילן שיש לו בעלים העומד בשדה, מותר לאכלם אכילת עראי בלבד, ללא הפרשת תרומות ומעשרות. והגדר של ארעי היא כשאוכלים אכילת ארעית, כ"כ בחזון איש (הל' מעשרות סימן ד' ס"ק י-יא). ואפילו אם אכל הרבה פירות אם אוכל באופן שקוטף אחד ואוכל ושוב קוטף אחד ואוכל וכו' מותר, ולכן ענבים או רימונים או תפוז אין יכול ליטול כולו, כי אין דרך לאכול כולו בבת אחת, אלא לוקח אחד מהגרגירים או הפלחים. והוא שהשדה או הפרדס חצר המשתמרת, כי אם אינה משתמרת יכול לאכול הרבה בלא הפרשת תרומות ומעשרות.
ולכן אם צירף בידו שני פירות קודם שאכל, נחשב הדבר לאכילת קבע. וכן כשאכל בדרך קבע כגון שקובע אכילת הפרי לסעודתו או לשביעה, הוא אכילת קבע וחייב להפריש תרומות ומעשרות.
ויש כמה מלאכות שנחשבות כגמר מלאכה וחייב בהפרשת תרומות ומעשרות המבוארים היטב בדברי הרמב"ם. עכ"פ אחת המלאכות זה דרך מקח, ולכן יש לעיין היטב בכל מקרה לגופו, אם אחד קנה זכות כניסה לגינה או מקום ציבורי ויש לו גם יכולת לקטוף פירות אולי נחשב כדרך מקח שאין היתר של אכילת ארעי. ויש לעשות שאלת חכם בכל מקרה לגופו. כי יש שהורו שלמרות הדין הוא שמקח קובע ובלבד שהוא תלוש ולא מחובר לעץ, מ"מ אם נחשב שקנה על ידי תשלום כניסה יש לחוש שחייב בהפרשת תרומות ומעשרות.
