למרות שהם ימים שלא אומרים בהם תחנון חייב להתענות, כמבואר במג"א (תצב, ב) "נוהגים שמותר להתענות בתשרי אחר חג הסוכות". ותענית זו חובה היא כמבואר ברמ"א (יורה דעה שעו, ד) "מצוה להתענות ביום שמת בו אביו ואמו" ומקורו מדינא דגמרא (שבועות כ, ב) ואינה חומרא או הידור בעלמא. ומחמת כן אין לפטור עצמו ממנה לא בהבאת 'תיקון' לבית הכנסת, ואף לא בסיום מסכת (ציוני הלכה – אבלות תקעח).
כן, אך ודאי שאם יתגבר ויישאר בסוכה, מקיים בזה מצוה ואף יכול לברך באותה שעה "לישב בסוכה". ויש לחלק בין
כיון שיש מצוה בחליצת הנעליים בערב תשעה באב, יש לחלוץ את הימין תחילה, כבכל מצוה הנעשית בימין דרך חשיבות. וכן
הורים שמבקשים מבנם לא לישון בסוכה כיון שיש להם פחד מזה, והבן מתנגד ורוצה לקיים המצוה כתיקונה, אינו צריך לשמוע
אדרבה, מנהג טוב הוא. וכך נהג רבינו הגריש"א בשובו מבית הכנסת לאחוז את ארבעת המינים בשתי ידיו בצורה שיוצא בה
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
אדרבה, מנהג טוב הוא. וכך נהג רבינו הגריש"א בשובו מבית הכנסת לאחוז את ארבעת המינים בשתי ידיו בצורה שיוצא בה
שמעתי מרבינו להתיר, וכדלקמן: לצורך החתן והכלה עצמם מותר כבר במוצאי ת"ב, ולצורך שאר בני המשפחה רצוי להמתין ולהתחיל בכיבוס
בירושלים נהגו הנשים לשמוע זכור כדברי החפץ חיים (ספר המצוות הקצר עשה עו), ואמנם רוב הנשים לא נהגו לשמוע זכור,
כיון שהוא עניין של תפילה, מותר, משום שגדר ההפסק בין התקיעות, אינו כהפסק בין ברכה לקיום המצווה בעלמא, שהרי אף
מותר ליהנות מהריח הנעים הנודף מהנר, כיון שקול, מראה וריח אין בהן מעילה (פסחים כו, א). ואף שמדרבנן יש בהן
