דברי הגמרא אמורים על רב חסדא ושכמותו שזכו לגילוי משמים על מעשיהם, אך שאר אנשים לא יכולים לראות בזה מאומה, ולכן יבטח בה' וייצא לדרכו (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב ברכות – שי"ט).
מקור האיסור להשאיר ספר פתוח הוא הב"ח והש"ך (יו"ד רעז) שציינו כמקור עירובין צח. והנה רש"י ביאר שם (ד"ה להפוך)
מסתבר שאנשים רחוקים ישתמשו במכשיר בין כך ובין כך בתוך השבת, ואם כן לא נחשב שמכשילם בזה כיון שבאותה שעה
מותר, ולמרות שהרמ"א (אורח חיים רמב, ה) אוסר להפעיל ריחיים מערב שבת כשקול פעילותם נשמע בשבת משום 'אוושא מילתא', ואף
ראש בית הוראה הכללי, רב אב"ד אבי עזרי מרכז פתח תקוה
הלב דואב שדווקא בעת הילולא דרשב"י אחר שהציבור הרב קיבלו עליהם יחד עול מלכות שמים וזעקו "ה' אלוקינו ה' אחד"
הכהן עולה לכל הפרשה הקודמת ועוד מעט מפרשת השבוע. ובבית המדרש תפארת בחורים כאשר השלימו קריאה למרן הגרי"ש אלישיב שלא
אין להסתובב לכל הצדדים, וכן נהג רבינו הגרי"ש בשעת הנענועים עמד תמיד כשפניו למזרח, ורק היטה ידיו לאותו צד שנענע
ייצא ליטול ידיים כיון שעדיפה נטילה מיוחדת וסמוכה לברכת כהנים, מאשר לסמוך על מה שהשאיר את ידיו נקיות כמבואר בקרן
טטר שאינו מריח, אינו מברך על הבשמים ואף לא יענה אמן אחר הברכה. למרות שבדרך כלל יש לענות אמן על
