מקור האיסור לא לעלות לבית הקברות בשבתות ובמועדים כדי שלא לגרום צער לעולים, אך ציון הרשב״י התקבל כמקום תפילה, ואף נהגו להתפלל שם בשבתות ובחגים, ומאי גרע חול המועד.
(מתוך תשובת מורינו הגרב"צ הכהן קוק שליט"א שניתנה בעל פה).
אדרבה, מנהג טוב הוא. וכך נהג רבינו הגריש"א בשובו מבית הכנסת לאחוז את ארבעת המינים בשתי ידיו בצורה שיוצא בה
כן, אך ודאי שאם יתגבר ויישאר בסוכה, מקיים בזה מצוה ואף יכול לברך באותה שעה "לישב בסוכה". ויש לחלק בין
הורים שמבקשים מבנם לא לישון בסוכה כיון שיש להם פחד מזה, והבן מתנגד ורוצה לקיים המצוה כתיקונה, אינו צריך לשמוע
למרות שהם ימים שלא אומרים בהם תחנון חייב להתענות, כמבואר במג"א (תצב, ב) "נוהגים שמותר להתענות בתשרי אחר חג הסוכות".
כיון שיש מצוה בחליצת הנעליים בערב תשעה באב, יש לחלוץ את הימין תחילה, כבכל מצוה הנעשית בימין דרך חשיבות. וכן
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
גדולה תפילה בשמו המפורש של החולה, ולפיכך, במצב של חולי, מוטב לקרוא שם לתינוק אף קודם הברית (חזון איש, הגרי"ש
מותר לכתחילה בצונן [א"צ צונן מים קרים העוקצים מחמת הקור, אלא יכול לערב מעט חמים כל שאינו מרגיש חמימות] כולל
אין חובה. אם זה מעוררו לתפלה יותר מרוממת, בוודאי שראוי לנהוג כן, אך אם מכבידה עליו העמידה הממושכת, יכול לעמוד
עדיף. רבינו הגרי"ש אלישיב זצוק"ל התפלל בכל מוצ"ש שלושים דק' אחר השקיעה, אך נמנע מעשיית מלאכה עד זמן ר"ת. למרות
ברור שאם הוצרכה להימצא סביבות הטכנאי כדי להסביר לו את התקלה ולבדוק אם תוקן וכיו"ב, נחשב כחלק מעבודתה כמו במשרד.
