כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
ראש בית הוראה הכללי, רב אב"ד אבי עזרי מרכז פתח תקוה
ישנם מספר אופני קבורה בקומות: א] טרסות – כעין מרפסות זו על גב זו. מעמידים עמודי בטון מעל הקרקע ומעליהם
יש לכרוע באמירת ברוך אתה ה' כעין ברכת אבות (זכר יהוסף או"ח צ) למרות שאין בה כריעה בסופה (שעורי מרן
לאחר שנים ארוכות של ציפייה לספר שאזל מן השוק, בימים אלו יוצא-לאור הספר "ציוני הלכה – חנוכה", ובו פסקי הלכה
שאלתך נוגעת בהבנת יסוד המצוה: האם היא כתפילה שיוצא ידי חובה גם אם אינו מכוון (מלבד פסוק ראשון של קריאת
נהגו שלא לברך הטוב והמטיב (רמ"א רכג, א. בן איש חי שנה ראשונה ראה. כף החיים רכג, ו) ולפוטרו בברכת
