בכל שנה אין זה לכתחילה שנותן פרוז למוקף, משום שאינו 'פורים' לגביו באותו היום, אך בפורים המשולש ששניהם מתחייבים במתנות לאביונים באותו יום יכול לתת.
מתנות לאביונים בהידור שיימסרו בו ביום בפיקוח מורינו הרב שליט"א – לחצו כאן
אדרבה, מנהג טוב הוא. וכך נהג רבינו הגריש"א בשובו מבית הכנסת לאחוז את ארבעת המינים בשתי ידיו בצורה שיוצא בה
למרות שהם ימים שלא אומרים בהם תחנון חייב להתענות, כמבואר במג"א (תצב, ב) "נוהגים שמותר להתענות בתשרי אחר חג הסוכות".
הורים שמבקשים מבנם לא לישון בסוכה כיון שיש להם פחד מזה, והבן מתנגד ורוצה לקיים המצוה כתיקונה, אינו צריך לשמוע
כן, אך ודאי שאם יתגבר ויישאר בסוכה, מקיים בזה מצוה ואף יכול לברך באותה שעה "לישב בסוכה". ויש לחלק בין
כיון שיש מצוה בחליצת הנעליים בערב תשעה באב, יש לחלוץ את הימין תחילה, כבכל מצוה הנעשית בימין דרך חשיבות. וכן
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
בשולחן ערוך (סימן תקנ"א סעיף ב) כתב שמראש חודש אב ממעטים במשא ובמתן ובבנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו
מה שמובא לצום כשספר תורה נופל על גבי הרצפה לא מובא ברמב"ם או בשו"ע, ורבים מהפוסקים ציינו את המקור הקדום למנהג
רק אם יש לו צורך בזה לתפילה, כמבואר במשנה ברורה (פט, כב) "טייא וקפה מותר לשתותו קודם התפילה כדי שיוכל
כן, מפני שהרי יכול היה לומר 'אינני רוצה לדבר עמכם' ורק בכדי שלא יפגעו אומר כנ"ל, וכל שמתרץ בצורה מסוימת
יש להוריד הכפפות ולרחוץ ידיו (נטילה או רחיצה על כפפות אינם כלום). אם מטיל מי רגליים במשתנה אישית יכול לברך
