חיוב זימון הוא רק כאשר התחילו או סיימו יחד (משנה ברורה קצג, יט), ואמנם אי אפשר לצמצם ואין צורך שיתחילו בדיוק יחד, אלא מספיק שיתחיל בשעה שחברו עדיין תוך כדי אכילת כזית ראשון (ט"ז שם ו). ובסעודות גדולות כגון בישיבות שכולם יוצאים בקידוש אחד, אך כל אחד מברך המוציא על לחמניה לעצמו, אין זה נחשב שמחמת הקידוש התחילו יחד. ולכן אם לא מסיימים יחד אסור לזמן בעשרה, כיון שלא התחייבו בזימון ויש בזה הוצאת שם שמים לבטלה וכמשמע מהמשנה ברורה (שם כד). ואף אם רוצים לזמן בשלושה יש להימנע מזה אחר שלא התחייבו בזימון, כסתימת השער הציון (שם כב) "מסתברא שאין לזמן דאיך יאמרו נברך, והכוונה שנברכנו יחד ולבסוף מוכרחים להתחלק משום שאין אחד מוציא את חבירו" (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תצה).
וכאשר אחד הסועדים מבקש לצאת מוקדם ולא להתחייב בזימון, לא יועיל לכוון מתחילה שלא להתחייב בזימון ולא יוכל לברך לעצמו. כיון שהתחייבו בזימון לא מועילה כוונה הפוכה, והוא כעין שיכוון שלא להתחייב בברכת המזון (אגרות משה א אורח חיים נו), ואמנם אם כיוון שלא 'להצטרף' יחד לאכילה אלא שייחשב שאוכל בפני עצמו נראה שיועיל (שו"ת חכמת שלמה קצג). ולכן אם לבסוף נמלך בדעתו להצטרף לאכילה עמהם לא יוכל לזמן מאחר ולא חייב בזימון זה. אך אם אחר שהחליט להצטרף יחד עמהם אכל כזית פת, כיון שסיימו יחד והצטרפו קודם, יוכל לזמן (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות תקסא).
