בוודאי אסון זה הוא בגדר 'שמועות הרעות' שנפסק בשלחן ערוך (רכב, ב) שמברך בשמיעתן דיין האמת. אך החיוב תלוי במידת הצער שיש לשומע – אם בשעה שמקבל את הבשורה נאנח מצער וממשיך בעסקיו, או שמתאונן ומיצר כפטירת קרוביו רח"ל. וכדברי המשנה ברורה (רכג, ח) שמברך על פטירת תלמיד חכם שאינו קרובו מדין שמועות הרעות, רק אם הוא "מתאונן ומתמרמר" עם קבלת השמועה.
עדיף לברך כמה שיותר סמוך לשמיעה כיון שעדיין לבו חם בקרבו על הצער, אך גם אם לא בירך מיד, יכול לברך כל עוד חש "מתאונן ומתמרמר".
אמנם יש על מי לסמוך לברך ברכה זו, אך קשה לאמוד מהי ההגדרה בזה שמצטער ומתמרמר עד חיוב הברכה, וכבר הביא המשנה ברורה (רכב, א) מהפרי מגדים והמור וקציעה "וכמדמה שהיום ממעטים בברכות אלו". ולא נהוג לברך ברכה זו מלבד על קרובים שמתו ר"ל וכפי שהשיב הלק"ט (ב, ח) על הנופל למשכב (מחלה סופנית) מהו שיברך דיין האמת, והשיב שיש לו לברך בשם ומלכות ככל מה שהוא מצטער עליו אך מסיים "אבל לא ראיתי נוהגין כן" ומבאר משום שברכה זו רשות כדאיתא בשו"ע (רכג, א בהג"ה) ולאו דווקא שהחיינו אלא כל מיני שבח במשמע.
