בני אשכנז יאמרו הגָּשֶם בקמץ (אגרות משה או"ח ד, סה, טו) כיון שזו הזכרה בפני עצמה וסיומה במילה הגשם וכשנזכר בסגול (שיר השירים ב, יא) הוא באמצע עניין ואילו כשנזכר בקמץ (קהלת יב, ב) הוא בסוף עניין (מרן הגרי"ש אלישיב). ואומנם טענת המערערים דאינו סוף עניין אלא שייך להמשך בקשת הפרנסה "מכלכל חיים בחסד".
וכבר האריכו להוכיח שאינו בא מהמשכילים (קונטרס 'משיב הרוח'), ואומנם בני ספרד המברכים פרי הגֶּפן, ניחא שיאמרו הגֶּשֶם (מרן הגרי"ש אלישיב).
עוד הוסיף רבינו במתק לשונו: נישט דַיִן עלטער פעטער און נישט דער חפץ חיים האבן געזאגט הגֶשם בסגול אלא בקמ"ץ. און מיין זיידע אויך גיזאגט הגָשם בקמץ (פניני תפילה, עמ' קמו).
