אם גוי הגביה בקבוק יין פתוח ולא שכשך אותו, מותר, וכ"ש אם רק נגע בבקבוק (שולחן ערוך יורה דעה קכד, יז-יח), הא חזינן דהעברת כוס או בקבוק של יין ממקום למקום לא מקרי שכשוך, כל זמן שלא נגע בין עצמו, כ"כ בט"ז (ס"ק ט"ו) ומה שכתב הט"ז לעיל (סימן קכ"ד ס"ק ו') דאפילו שכשוך מועט אסור היינו בכוונה לשכשך ולא כנידון דידן. וראה עוד בביאור הגר"א (ס"ק מ') וכן לקמן (סימן קכ"ה ס"ק כ"ב) שאפילו נטיית בקבוק אינו מקרי שכשוך ולא נאסר שם אלא משום שיצא יין מדין כוחו.
וכתב בש"ך (ס"ק מ"ג) שבדרכי משה כתב וז"ל, לכן אני תמה על קצת המחמירין ומפסידין ממונם של ישראל לאסור יין על ידי שנגע הגוי בכלי בלא שום שכשוך, עכ"ל. וכ"ש לדידן דודאי מותר.
וראה עוד בחזון איש (סימן מ"ט ס"ק ב') שכתב דאע"ג דבנגע ביין אפילו על ידי קנה אסור אפילו לא ראינו ששכשך, מאחר וכל נגיעה יש בה שכשוך, מ"מ בכלי שאני וכל שאינו משכשך בהדיא מותר. וכן ראה (שם סימן נ"א ס"ק ד') מה שכתב לגבי נשיאת כובא שהוא קרוש דממילא ולא נאסר. וראה להלן סעיף כ"א דמגע בכלי שיש בו כבר את היין קיל טפי ממגע ביין על ידי דבר אחר, עיי"ש.
העולה לדינא: אם גוי או מחלל שבת הגביה כוס של יין שאינו מבושל והניח אותו מיד, מותר בשתיה.
