כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
ראש בית הוראה הכללי ירושלים, גאב"ד אבי עזרי פתח תקוה
אם מחמת אריכות סיפור ההגדה יפסיק יותר משעה עד כוס שני, יש לברך על הגפן אחר כוס ראשון. אכן גם
נהגו שלא לברך הטוב והמטיב (רמ"א רכג, א. בן איש חי שנה ראשונה ראה. כף החיים רכג, ו) ולפוטרו בברכת
נקטו הפוסקים שאדם ההולך בדרך בחום היום, ורצונו להיכנס לבית מלון בלובי או לחנות וכדומה אם כל כוונתו היא אך
בוודאי ראיתם דברי המ"ב (רכ"ה, ב) "ואם קיבל ממנו כתב או שאנשים הודיעוהו משלומו יש דעות באחרונים וספק ברכות להקל"
פורסמו בשער בת רבים סגולות שונות ומשונות מפני הנגיף, וכבר הבאנו את דברי ה'חפץ חיים' שעורר בעניין הסגולות ותמה (אהבת
