אפשר להתיר, אך יש להיזהר בזה מחילול ה' ומפריצת גדר, וכבר התבטא ה'ברכי יוסף' (סוף סי' שצג) "וכל אלו הנשקלין בשקל הקודש לפי המקום והזמן". צריך לבחון מיהו השואל, עד כמה צריך להקל לו, והאם יכול לעשות זאת בצנעא ועוד פרטים רבים הנוגעים להלכות חילול ה' כפי שיבוארו להלן.
היתר רחיצה שאינה לתענוג התבאר בשער הציון (תקנא, צד): ״מעוברת שהגיעה קרוב לעת לידתה שטוב לה לרחוץ בחמין, שרי, דהוי לרפואה ולא לתענוג, וכן יולדת או מי שהוא אדם חלוש ואמר לו הרופא שצריך לרחוץ בכל יום בחמין, שרי, מלבד בתשעה באב עצמו". הרי שהתיר למעוברת לרחוץ לחיזוק למרות שאינה 'חולה', ואין לחלק בזה בין רחיצה לשחייה.
כעין היתר זה העיד הגר"י אדלשטיין בשם החזון איש (מעשה איש ג, קפא): ״אמרתי לו שקשה לי להתרכז בלימוד כיון שהייתי לומד עם ראש הישיבה הגר"ש רוזובסקי עד שעת לילה מאוחרת, ואמר לי החזון איש: צריך לנסוע כל יום לים, מותר לך לנסוע לים גם בתשעת הימים, כי אין זו רחיצה של תענוג. למי שצריך להתרחץ לא בים, אסור, אבל בים זה יותר קל, כי עושים זאת בשביל הבריאות".
ובארחות רבינו (ב, קס) העיד הגר"ח קניבסקי: מרן ה'חזון איש' זצוק"ל התרחץ בים בבין המצרים משום דהוי לצורך בריאותו, ורק בתשעת הימים לא נסע לים. וכמדומה להגר"ח ששמע מהחזו״א שבאמת מותר לנסוע להתרחץ בים גם בתשעת הימים, משום דהוי לצורך בריאות אצלו ולא לתענוג, רק לא נוסע משום חילול השם".
כאמור, יש לבחון אם לא יגרום לרפיון במנהג שלא לרחוץ בתשעת הימים, שנעשה מעט רפוי אצל המון העם, ולמרות שעושה זאת לצרכי בריאות, הרי אין מדובר בחולה שייגרם לו נזק אם יוותר על שחייתו לשבוע ימים. ואף שיש מקום להקל כשעושה לחיזוק בריאותו, ראוי לבחון 'הדק היטב היטב הדק' אם לא ייגרם חילול ה', באשר ידוע שלא שוחים בבריכות ובחופי הים ויבחינו בירא שמים הרוחץ בתשעת הימים בלא שיידעו כי עושה זאת לבריאות ולא להנאה.
״יש דברים שהם בכלל חילול ה', והוא שיעשה אדם גדול בתורה ומפורסם בחסידות דברים שהבריות מרננות אחריו אף על פי שאינם עבירות… הכל לפי גדלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין" (רמב״ם יסודי התורה ה, יא).
