למרות שאסור לברך בו, ידליק את הנרות, וכעין דברי המשנ"ב (תרל, ד) בעניין "העושה סוכה אצל האשפה וריח רע מגיע אליו, יצא ידי חובה, אבל לא יברך שם ברכת המזון". ואין פתרון במה שיברך במקום נקי ושלוחו השומע ממנו הברכה ידליק, שהרי השליח יוצא בברכה מדין 'שומע כעונה' ואף זה אסור לקיים במקום הטינופת. אלא יברך במקום נקי ומיד ילך למקום ההדלקה וידליק.
ואינו דומה לטרוניה שמעלה המ"ב (פד, ז) כנגד השותים בבית המרחץ ומברכים מחוצה לו "פשיטא דלברך מבחוץ ולשתות בפנים ודאי שאסור" משום שבבית המרחץ אינו מחויב לשתות, וכשיברך מבחוץ אין זה כהוגן. אך בהדלקת נר חנוכה הוא חייב, ובכדי שלא ידליק בלא ברכה, הפתרון שיברך בפנים וידליק מיד בחוץ. ודברי הבה"ל (תקפח, ב) בעניין תקיעת שופר במקום הטינופת "שאין לעשות עבודת ה' דרך בזיון" אמורים במקום שמים שותתין ולא כלפי מקום עם ריח רע. זאת ועוד שהרי מטו משמיה דהגר"ח מבריסק שדין תקיעת שופר כדין תפילה, ומכאן החומרא כלפי התקיעה שהרי במקום ריח רע אסור להתפלל (פניני חנוכה לג).
