בירושלים נהגו הנשים לשמוע זכור כדברי החפץ חיים (ספר המצוות הקצר עשה עו), ואמנם רוב הנשים לא נהגו לשמוע זכור, בהסתמך על דברי החינוך (תרג) "נוהגת מצוה זו בזכרים כי עליהם מוטל לעשות המלחמה ולא בנשים".
ואם רוצים לעשות קריאה מיוחדת עבורן, חשש רבינו הגרי"ש אלישיב זצ"ל לדברי התורת רפאל (ב) שבכל קריאה בציבור למרות שאינה קריאה מחויבת, חובה לברך ברכות התורה קודם הקריאה משום כבוד התורה, ואף יש הסוברים שהוא מדאורייתא, ומסיים "ולפי זה מה שנהגו בשעת סיום כתיבת ספר תורה לקרוא בקול בלא ברכה, לא יפה הם עושים". וכיון שאין מי שסובר כמותו לברך על קריאה שלא מחויבת, לכן חשש מרן הגרי"ש להימנע מקריאה זו כדי שלא להיכנס בספק ביטול מצות עשה דאורייתא, ואף נמנע מקריאת 'משנה תורה' בליל הושענא רבה מחמת כן.
וכשמוציאים ספר תורה לקריאת זכור לנשים, ונמצאים שם עשרה גברים בכדי שיהא לזה חשיבות 'קריאה בציבור' נכנסים בחשש זה, ולכן אין להוציא ספר במיוחד עבור קריאה זו.
ואם בכל אופן חפצים הגבאים לערוך קריאה מיוחדת לנשים, יש לדאוג למניין אנשים שלא ישמעו 'זכור' קודם לכן, ובקריאה המיוחדת הזו יעלה א' מהם לתורה ויברך לפניה ולאחריה. אפשרות נוספת: בקריאה במנחה של שבת לאחר קריאת העולה השלישי, יגללו לפרשת זכור וימשיכו לקרוא שם קודם הברכה שלאחריה, ויצא שמברך על קריאה זו. ואין לחשוש לאיסור (אורח חיים קמד, א) שאין לדלג בקריאה ממקום למקום, משום שאינה קריאה של חובה (שיעורי מרן הגרי"ש – ברכות רטו). ויש לקרוא דווקא באותו הספר ולגלול לפרשת כי תצא, ואין לפתוח ספר שני קודם הברכה ולקרא בו משום חשש שיצא לעז על כשרות הספר הראשון כמבואר ברמב"ם (עבודת יום הכיפורים ג, י) "אין אחד קורא בשני ס"ת משום פגמו של ראשון".
אשה שבכל שנה רגילה לשמוע זכור ובשנה שעברה נמנעה מחמת חולי, 'מנהג טוב' בלבד שאם סתם לא הלכה, תערוך התרת נדרים, אך אם לא הלכה מחמת חולי, זהו כעין אדעתא דהכי לא קיבלה ואינה צריכה להתיר.
