כבר הורה מרן הגרי"ש אלישיב בנחרצות שאין לעשות כן, משום שמראה בזה שכיבול חלק זה של התורה חשוב יותר. ואף אם הציבור נעמדים לשם כך, אין לומר על כך "לא ישב בין העומדים" (אורח חיים קע, כ) משום שאין זה מנהג ראוי ואין לעמוד עמהם. וכדברי הרמב"ם בתשובה (מקיצי נרדמים ב, רסג) "כל מי שרוצה לעמוד ראוי לגעור בו… וצריך למנעם בגלל מה שמגיע מזה הפסד באמונה שמדמים שיש בתורה מדרגות ומקצתה מעולה יותר, וזה רע מאוד". והוא כנגד המצדדים לעמוד בקריאת עשרת הדברות – המטה יהודה (א, ו) וכן האגרות משה (ד, כב).
ואמנם החיד"א בספרו טוב עין (יא) כתב שיש מי שמפקפק בזה, ובשערי אפרים הביא דבריו וסיים "ונהגו העולם לעמוד" אך כתב הגר"ע יוסף (יחווה דעת א, כט) שמכך שלא דנו בתשובת הרמב"ם מוכח שלא ראו אותה "ואלמלא ראו האחרונים תשובת הרמב"ם אשר נגידים ידבר לבטל המנהג הזה, בודאי שלא היו מרהיבים עוז לחלוק עליו בזה". יש לציין כי אף החיד"א עצמו השתמש בטיעון זה נגד הבית יוסף בשו"ת חיים שאל (נו).
מחמת כן אין לחפש פתרונות ולעמוד כבר קודם קריאת עשרת הדברות וכדו' משום שאין צורך כלל לעמוד לא בעשרת הדברות וכן בשירת הים וכן בקריאת י"ג מידות בתענית ציבור בשעת קריאת התורה, ואף לא בפסוק האחרון שבסיום החומש אלא לנהוג בכל קריאת התורה באותה הדרך. (שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב – ברכות צג). אומנם מי שעומד תמיד בקריאת התורה, יעמוד גם באלה הקריאות.
