מקור האיסור לא לעלות לבית הקברות בשבתות ובמועדים כדי שלא לגרום צער לעולים, אך ציון הרשב״י התקבל כמקום תפילה, ואף נהגו להתפלל שם בשבתות ובחגים, ומאי גרע חול המועד.
(מתוך תשובת מורינו הגרב"צ הכהן קוק שליט"א שניתנה בעל פה).
אם דעתו להישאר שם עד ימות החמה, דינו כבן חו"ל לעניין זה וישאל רק משישים יום לאחר תקופת תשרי, אך
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
מלבד שקושיא זו מעיקרא ליתא שהרי אף אם לא תהיינה נוהגות הלכות אבלות, ימשיכו לעסוק בהן, שהרי תורה אינה בטלה
לצערנו, איסור זה פרוץ מאד עד שרבים תובעים בערכאות בלא שרואים זאת כאיסור. וכן לגבי גילוח בתער כתב רעק"א (שו"ת
חייב לשלם מה שהזיק, למרות שהראשון חנה שלא כחוק והפריע לתנועת כלי הרכב. כמבואר בגמרא (בבא קמא מח, א) בדברי
גאב"ד בית הוראה הכללי, רב דק"ק אבי עזרי פ"ת
אפשר להתיר, אך יש להיזהר בזה מחילול ה' ומפריצת גדר, וכבר התבטא ה'ברכי יוסף' (סוף סי' שצג) "וכל אלו הנשקלין
מדינא אין לברך ולהבדיל על אותה כוס משום "אין עושין מצוות חבילות חבילות" (פסחים קב, ב). אך דין זה נאמר
א. עדיפה שתיית כוס יין שלמה קטנה, מרוב כוס גדולה. ב. כדאי להתאמץ לשתות ד' כוסות יין – ולא מיץ
אם מחמת אריכות סיפור ההגדה יפסיק יותר משעה עד כוס שני, יש לברך על הגפן אחר כוס ראשון. אכן גם
כיון שהוא בגדר חולה שיש בו סכנה, מותר בעשיית כל צרכו. ואף שמבחינה רפואית לא נשקפת סכנה קיומית לחייו, אך בהגדרה
מוקד ההלכה
0722-133-466
שעות פעילות
א'-ה' 09:00-00:00
ו' 09:00 – 16:00
כתובת
ת.ד. 18362
ירושלים 9118202
