האבל ממשיך להיות חייב בדיני האבלות אף בפורים, ומאידך הוא חייב בשמחת פורים. ולכן אל לו למעט מרגילות שמחת פורים, ואף מותר בעריכת סעודה גדולה לבני המשפחה ובשמיעת מוזיקה, אך אם משלבים בסעודה זו אף שמחת שבע ברכות, חוזרים עליו דיני אבלות האוסרים עליו להשתתף שם וכן עליו למעט קצת מהרגלו בריבוי הריקודים כבכל שנה.
כמו כן היתר שמיעת מוזיקה וכיו"ב הוא רק עד שקיעת החמה, ומיד עם צאת הפורים כיון שכבר נידון כיום רגיל, עליו לברך ולצאת מהסעודה הגדולה. למרות שקדושת היום עדיין ממשיכה עם אריכות הסעודה שהחלה קודם השקיעה ואף מזכיר 'על הנסים' אחר השקיעה. אך כיון שכבר אינו 'חייב' בזה, שוב חלים עליו דיני אבלות. כפי שבמוצאי שבת חייב האבל בשבעה לחלוץ תיכף מנעליו ולא אומרים שנמשכת קדושת השבת והפטור מאבלות בפרהסיא לאחר שכבר התחיל הלילה (ציוני הלכה – אבלות תקמא).
