כתב השלחן ערוך (שז, א) "בני אדם שסיפור שמועות ודברי חידושים הוא עונג להם, מותר לספרם בשבת כמו בחול". ומבואר
אכן כתב ברמ"א (תצ"ג, ב) לגבי ההיתר לבעלי הברית להסתפר בימי הספירה, וכן מבואר מכל האחרונים שם. ולדינא קיימא לן
ראוי להחמיר, כי מי שמיקל בזה רואה בחוש שבסוף נגרם על ידי כך ביזוי ספרים נורא, ובפרט כשאחד יוצא לבית
כיון שאינה מתייחסת אחר האב אלא רק אחר האם, יש לכתוב את שם האמא בכתובה (דגול מרבבה אבן העזר קכט,
שמעתי ממו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה שלכבוד סיום מסכת מותר לנגן בכלי זמר באבלות ימי העומר, אף על פי שאין
ראש בית הוראה הכללי, רב אב"ד אבי עזרי מרכז פתח תקוה
בודאי שצריך לעשות את החתונה לפני השקיעה ומותר להמשיך עם הריקודים בתוך הלילה של י"ז בתמוז, והטעם, דהנה מצאנו שנחלקו
ברכת משנה הבריות על ראיית קוף נאמרת פעם אחת בחיים, למרות שעברו שלושים יום מאז שבירך. ואם לא בירך כשראה
מרן הגרי"ש אלישיב היה רגיל להביא על כך את דברי המהרי"ט (שו"ת ב אבן העזר טז) שבמקום שיודעים שכך מנהגם
יקח שקל אחד ויסובבנו סביב ראשו ויאמר "זה תחת זה. זה הכסף ילך לצדקה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים
למרות שמצאנו כמה חומרות בליל תענית, מ"מ מותר לשחות בבריכה, וכן דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל הובא בספר מועדי ישרון, והגר"א
