יש לחשוש לאיסור 'כותב', ולכן הפיתרון הטוב ביותר הוא: כאשר אין מסך, או כשהמסך מכובה, ואין התמונה מוצגת על מסך, מותר לעבור לפני העינית אף שהיא מעבירה נתונים אל מאגר ה'דיסק קשיח' כיון שאין בו שום ציור הנראה לעין בשר ואין בזה משום כותב. אך כאשר המסך פועל ומוצגת עליו תמונה ברורה של כל העובר ושב, העובר שם נכנס בחשש איסור משום כותב.
ומכאן קריאה לכל בעל עסק אשר לו מסך דרכו הוא משגיח על הנעשה בכל פינות החנות, לכבות את המסך קודם שבת עד צאת השבת ולא תוקרן עליו תמונת העוברים ושבים, אלא רק תכנס למאגר. ובכך לא יכשלו העוברים ושבים מלהיכנס בחשש איסור כותב. ויימנע הרבה צער מהעוברים ושבים החוששים לעבור ליד עינית המצלמה ונאלצים לחפש לעצמם דרכים חילופיות וארוכות. הרי בלאו הכי בשבת אינו מסתכל במסך שבחנות, וכל מטרת המצלמה בשעה זו רק למקרה שאם ח"ו תתרחש פריצה יוכלו לזהות לאחר השבת את הפורצים באמצעות התמונות שנכנסו למאגר, ולזה אין צורך שתוקרן התמונה על המסך. עוד בחיי חיותו של מו"ר מרן הגרי"ש אלישיב זצוקללה"ה עודד בעלי חנויות לעשות כך, וקיבלו את ההצעה בהתלהבות.
ובמקומות שמטעמי בטיחות צריכים לצפות במסך, יתכנתוהו באופן שלא יהיה פסיק רישא שתוקרן על המסך תמונת כל עובר ושב. (נתבאר בהרחבה בספר שיעורי מרן הגרי"ש אלישיב עמ"ס ברכות עמ' תר"ח).
אכן אין חיוב להודיע על הימצאות מצלמה הפועלת בשבת, כיון שאינו אלא מתעסק. ואדרבה בתחילה כשהתקינו מצלמות ברחובות העיר העתיקה והכותל, אמר מרן הגרי"ש זצ"ל שאין לפרסם את הדבר וכשלא יידעו מהן יהיה מותר לעבור שם. כמו כן אין חובה על העובר ברחוב לבדוק אם פועלת מצלמה. ואף שבשו"ת רע"א (מהדו"ק סי' ח') הוכיח שהמתעסק במלאכת שבת פטור משום שאינו 'מלאכת מחשבת' ואסור מדרבנן ועל כן יש חיוב להפרישו ככל איסור דרבנן. שונה כאן כיון שהאיסור לעבור לדרכו כשתוקרן תמונתו על מסך אינו דבר ברור.
