המקור להקדים ברכה והודאה לקב״ה על פני בשר ודם בתורתנו הק' (בראשית יד, יח-יט): מלכי צדק מלך שלם קיבל פני המנצחים במלחמה ואמר "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵ-ל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ וּבָרוּךְ אֵ-ל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ". ובנדרים (לב, ב) "ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם (ממלכי צדק) כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון, אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו מיד נתנה לאברהם וכו' והיינו דכתיב והוא כהן לאל עליון, הוא כהן ואין זרעו כהן".
וכבר דן בזה בשיירי כנסת הגדולה (או"ח קעד הגהת הטור אות ב) "ראיתי להרב מהר"ר אשטרוק זכרונו לברכה שהיה מברך על היין ושותה מעט ואחר כך אומר למסובין בשמחתכם וגומר לשתות, ושאלו מה טעמו ואמר לו כי לא נאה להקדים כבוד בשר ודם. ולי נראה שאין בכך כלום ואדרבה ראוי להקדים לומר למסובין בשמחתכם ואחר כך לברך ולשתות כי גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה וכן כתב רש"ל המתעטש שאומרים לו חיים טובים ישיב להם תתלה יוסיפו לכם ואחר כך יאמר לישועתך קויתי ה' ומכל מקום כשאני זוכר מנהגי כמו הרב אשטרוק הנזכר". וקצת פלא שלא הזכירו מאמר הגמרא הנ"ל "וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו", שלכאורה מפורש כהנהגת הרב אשטרוק.
והסיק מכך הגרש"ז אויערבאך להקפיד בשתיית לחיים לברך את הקב״ה תחילה ורק אחר כך לומר לחברו לחיים. כיוצא בזה כתב ספר חסידים (תתמד) "מי שבאה לו בשורה טובה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחילה למי שחננו בבן זכר". וכן ראוי לעשות.
