לכתחילה צריכים להתנות קודם שנותנים צדקה לקופה שייתכן ויצטרך ללווות מהקופה או לפרוט כסף קטן, ובדיעבד אפילו אם שכחו להתנות לפני כן, מותר ללוות מהקופה לפי הצורך כיון שמן הסתם גבאי הצדקה הביאו את הקופה לבית הפרטי על דעת שיעשו כן וכן סביר להניח שתורם כסף לקופה, עושה זאת על דעת תנאי הנ"ל גם אם לא אמר בתחילה במפורש. כך ע"פ מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל.
ובשו"ע יורה דעה (סימן רנ"ט סעיף א') כתב כי כסף צדקה, משבא לידי גבאי אסור ללוותו בין לו בין לאחר, ואין נושאין ונותנין בצדקה העומדת ליחלק לעניים כי אם כסף בכסף. ויסוד הנידון האם הקופה של צדקה המונחת בבית פרטי נחשבת שהגיעה כבר לידי הגבאי או לא.
ובדבר השאלה אם מותר לפרוט מהקופה כסף קטן תמורת שטרות וכדומה, הרי זו עוד נפק"מ ביסוד השאלה הנ"ל האם הקופה נחשבת כהגיעה לידי הגבאי או לא. ולמעשה נקטינן גם בזה להקל ולפרוט. כך מובא בספר צדקה ומשפט להגר"י בלוי זצ"ל, חבר בד"ץ העדה החרדית (פרק ח' הערה כ"ה), שם ביאר שאפילו אם קופת הצדקה בביתו נחשבת כהגיע לידי הגבאי, בכל זאת אין איסור לפרוט מעות אחרים במקום שהבעלים אינם מקפידים, ואע"פ שכשפורט מכסף גדול לכסף קטן ומכביד על מלאכתו של השליח שיבוא להוריק את הקופה, בכל זאת יש להקל, דהרי הגובה אין לו שום זכות במעות הנמצאות בקופה, והעיקר תלוי בדעת הגזבר.
עוד ניתן להוסיף סברא להקל, דאם בעל הבית נוהג להוריק הקופה בעצמו מזמן לזמן ולשלוח הכסף לבעל הקופה, בוודאי שאין כאן שום קפידא מטעם גבאי הצדקה, אא"כ יש מקום לחוש שבזמן שפורט את כספו, יטעה בפירוטו וקופת הצדקה תפסיד. וראה עוד מה שכתב בזה בספר דרך אמונה הל' מתנת עניים (פרק ח' ציון הלכה ס"ק קכ"א) וכבר הארכתי בכל זה בספרי אהל יעקב פסקי הוראה חלק ראשון.
