כיון שכל תקנת הברכה היתה בכדי שלא יישארו המאחרים לבדם בבית הכנסת (שבת כד, ב) ופסק השלחן ערוך (רסח, י) "אין אומרים אותה בבית חתנים ואבלים… דליכא טעם מאחרין שיהו ניזוקין". והט"ז (שם ח) חילק שאף מחוץ לבית הכנסת אם מתפללים בו בקביעות יש לומר. לכן במניין שאינו קבוע הנערך מחוץ לבית הכנסת אין לומר.
מרן הגראי"ל שטיינמן התפלל כמה שנים בביתו, אך כיון שלא רצה שתהיה בעיה לשכנים לדור מעל בית הכנסת, התנה שלא ייחשב המקום לבית הכנסת, ולכן לא אמרו שם ברכת מעין שבע.
ואמנם מנהג ירושלים לומר גם בלא בית כנסת (שו"ת הר צבי קנב. ובבן איש חי שנה ב וירא י), ושמעתי ממרן הגרי"ש אלישיב כי לאו דווקא בירושלים שבין החומות נהגו כן, אלא כל מה שבתוך העירוב נידון כירושלים לעניין זה.
