פורסמו בשער בת רבים סגולות שונות ומשונות מפני הנגיף, וכבר הבאנו את דברי ה'חפץ חיים' שעורר בעניין הסגולות ותמה (אהבת חסד ב, ה) שאנשים מחפשים ורודפים אחר סגולות שונות ומשונות כדי להמתיק דינם, וטורחים ומשקיעים בהן כספים ויגיעה רבה – עד כי יש אומרים שנהפכנו מ'עם סגולה' ל'עם סגולות' – חלקן סגולות אשר אין להם שחר, וחלקן אמנם מועילות, אך רק כסגולות בעלמא ותו לא – ומדוע לא מקיימים את הסגולות אשר הורונו חז"ל עליהן, אשר בוודאי מועילות, וחלקן אף ללא טרחה והוצאת ממון כלל.
רצוי להתחזק בדברים שבלאו הכי עלינו לאמרם כל יום, רק צריך להתחזק בהם יותר.
בגמ' (שבועות ט"ו, ב) נקרא פרק 'יושב בסתר' (תהילים צא) – 'שיר של פגעים', ופרש"י: "פגעים – מזיקין שפוגעין בבני אדם להזיק". מזמור זה מועיל להגן ממזיקים, ולהתחיל מפסוק ויהי נועם (סוף פרק צ'). אמנם יש איסור להתרפא בדברי תורה, כפי המובא בסנהדרין האיסור ללחוש פסוק על המכה לרפואה, אך מותר לומר פסוק להגן שלא תבוא מחלה.
בזמן ההפגזות בירושלים הריץ מרן ה'חזון איש' מברק בן שורה אחת: "להתחזק בלימוד התורה ולהיות רגיל בשיר של פגעים".
בעצם, פרק זה צריכים לומר בסדר קריאת שמע על המיטה, אלא שכבר עייפים ולא כל כך שמים לב למה שאומרים, ואולי גם נרדמים לפני שמספיקים לאומרו.
לכן כדאי עתה להתחזק באמירתו, ובכל הפסוקים שיש בסדר קריאת שמע על המיטה שהם כולם פסוקי שמירה. הרי יש פסוקים שממש מדברים אל הלב. די רק להזכיר את הפסוק "ונגע לא יקרב באהלך".
כמובן, בכלל זה להתחזק בברכת המפיל, כפי שאמר האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל: "עבורי, מי שלא מברך המפיל לפני השינה הוא כמו ששותה בלי לברך שהכל".
מרן רבינו הגרי"ש אלישיב, גדול השקדנים, הקפיד כל יום ויום קודם שהלך לישון לומר קריאת שמע על כל פסוקיה ופרקיה. הוא לא ראה בזה 'בזבוז זמן' חלילה. ואף זכיתי לילה אחד שנקראתי על ידו לשליחות דחופה בעניין הלכתי, וכשהגעתי לביתו, היה יושב על מיטתו, וראיתיו קורא בנעימה ובזריזות את כל הפסוקים. לאחר מכן דיבר איתי מעט, בירך 'המפיל' ועלה על יצועו לנוח מעמל היום.
כמו כן, אמירת פיטום הקטורת, כפי שחז"ל אומרים ורש"י מביא זאת בפרשת קורח: "רז זה מסר לו מלאך המוות כשעלה לרקיע, שהקטורת עוצר המגפה". ואמנם כולנו אומרים פיטום הקטורת בסיום התפילה בכל יום, אלא שממהרים וכו', וכדאי להתחזק באמירת פיטום הקטורת.
עד כדי כך חשובה אמירה זו, שהרמ"א כתב (או"ח קלב) שאין לאמרה בעל פה משום שהאמירה במקום ההקטרה וחיישינן שמא ידלג ואחז"ל אם חיסר אחד מסמניה, חייב מיתה. אמנם המ"ב מביא שהאחרונים השיגו על כך, אך רואים אנו עד היכן הדברים מגיעים.
וה' הטוב ירחמנו.
(מתוך גיליון 'שואלין ודורשין').
