טטר שאינו מריח, אינו מברך על הבשמים ואף לא יענה אמן אחר הברכה. למרות שבדרך כלל יש לענות אמן על כל ברכה ששומע, אך כיון שלא חייב בברכה זו, עניית אמן נידונה כהפסק בין ברכות ההבדלה (כפי שלא יענה אמן על ברכת שהכל שישמע באמצע ההבדלה).
אמנם אם הוא המבדיל פסק השלחן ערוך (רצז, ה) שיכול לברך בכדי להוציא את האחרים השומעים, למרות שאינו מחויב בברכה, אך הביא המשנה ברורה כל האחרונים חולקים על זה, וסוברים שיכול לברך רק בשביל להוציא הקטנים שמחויב לחנכם, אבל לא להוציא גדול שכיון שאינו חייב בדבר אינו יכול להוציא אחרים. ולמרות שבעלמא יכול לברך בשביל אחרים, שונה ברכת הבשמים שהיא רק מנהג החכמים ואף אינו צריך לחזר אחריהם.
ואם מסופק אם מריח, יכול לבדוק קודם ההבדלה את עצמו אם מצליח להריח את הבשמים. ואם עדיין מסופק – אם הוא המבדיל לא יברך, אלא ישתוק ואחד השומעים יברך ויוציא. ואם הוא השומע, יכול בשעת ההבדלה להריח בלא עניית אמן, ככל ברכה שיוצא בה מדין 'שומע כעונה' אף בלא שיענה אמן (הגהות רעק"א לשו"ע אורח חיים ריט, ד).
