א. פרי או ירק[1] עונתי שאינו מצוי בכל השנה[2], יש לברך שהחיינו בפעם הראשונה שאוכל באותה עונה[3]. אפילו אוכל רק מעט[4].
ב. מברכים רק על פרי גמור שהוא טוב לאכילה[5]. ופירות הדר אף אם הם קצת חמוצים ואינם מתוקים דיים (בתחילת העונה) אפשר לברך עליהם שהחיינו[6], אך לא כשחסרים טעם.
ג. פירות שכבר הסתיימה עונתם וכבר אינם מצויים, והובאו מחו"ל [לכבוד ט"ו בשבט], מברכים עליהם שהחיינו[7].
ד. אתרוג – אין מברכים עליו שהחיינו[8].
ה. דעת המשנה ברורה[9]: לברך תחילה שהחיינו ואחר כך ברכת הפרי. אך אם בירך שהחיינו לאחר ברכת הנהנין קודם שטעם מהפרי, אין צריך לחזור ולברך על הפרי. טעה ובירך תחילה ברכת הפרי, יטעום ממנו מעט ואחר כך יברך שהחיינו.
ו. יש חולקים[10] וסוברים לכתחילה לברך תחילה ברכת הפרי ואחריו שהחיינו. וכתב הערוך השולחן[11] שכך הוא מנהג העולם[12].
ז. שכח ואכל בלא ברכת שהחיינו, אינו יכול לברך כשבא לאכול בפעם הבאה[13]. אך יכול לברך כל עוד שלא סיים אכילתו[14].
ט. מונחים לפניו כמה מינים של פירות חדשים, אין לברך שהחיינו על כל מין ומין בפני עצמו, אלא יפטור בברכה אחת את כל המינים[15].
י. בירך שהחיינו על פרי, ופעם אחרת אוכל פרי מאותו סוג אך בטעם שונה, אם ניכר היטב ההבדל ביניהם, חוזר ומברך עליו שהחיינו[16]. על כן תפוז, קלמנטינה ואשכולית מברך על כל מין שהחיינו אע"פ שכולם פירות הדר[17].
יא. מברכים שהחיינו אף על מאכל שהוא טפל, כגון אבוקדו מעורב בסלט או מרוח על לחם[18].
יב. מברכים שהחיינו אף על פרי מרוסק ונימוח לגמרי אשר ברכתו שהכל[19].
יג. יש לברך שהחיינו על מיץ פרי חדש אע"פ שאין זה פרי אלא זיעה בעלמא (בשונה ממרוסק הרי יש כאן פרי אלא שאיבד מחשיבותו) שהברכה היא על השמחה, שהרי מן הדין מברכים בראייה אף ללא אכילה, ויש שמחה בכל צורה של הפרי אף בזיעה[20]. ובלבד שניכר עליו שהוא מפרי חדש (מ"ב רכה, טו).
יד. האמור לעיל (סעיף ט) הוא הדין בב' בגדים חדשים. וכן בפרי חדש ובגד חדש[21] יש לפטור שניהם בברכה אחת[22].
טו. אך אין לכוון בברכת שהחיינו של קידוש יום טוב, או עשיית מצוה, לפטור בגד או פרי חדש. ולכן בקידוש ליל ראשון של ראש השנה אין לכוון[23] בברכת שהחיינו לפטור את הרימונים או התמרים המונחים לפניו, אלא יש לברך עליהם בפני עצמם[24].
____________________________________
[1] ביאור הלכה (רכ"ה, ג' ד"ה פרי). לפיכך יש לברך שהחיינו על אבטיח. בזמנינו אין לברך על מילון מפני שמצוי כל השנה בגידולי חממה.
[2] וירק הנשמר בקרקע כל השנה אין לברך עליו. אך אם הפירות הטריים ניכרים בטעמם ובמראיהם יש לברך עליהם שהחיינו (מ"ב רכה, יח). ולכן יש לברך שהחיינו על פרי הדר חדש בעונתו אף שמצוי כל השנה מקירור.
[3] שו"ע (או"ח רכה, ג)
[4] ביאור הלכה (רכה, ג ד"ה פרי) משום שמעיקר הדין מברך בראייה אף בלא אכילה.
[5] שו"ע (שם, ושם סעיף ז').
[6] מרן הגריש"א זצ"ל (וזאת הברכה עמ' 165).
[7] שהוא "פרי חדש" המתחדש שם – מרן הגריש"א זצ"ל. והוא פשוט שהרי עדיף מפרי המתחדש פעמיים בשנה שפסק הרמ"א (רכה, ו) לברך עליו שהחיינו.
אך מסתבר שצריך פסק זמן של שלושים יום, שלא היה מצוי פרי זה. שאל"כ נחשב שהפרי מצוי בכל השנה בזמנינו שהיבוא מצוי [המקור לשלושים יום בהליכות שלמה (א כג דבר הלכה לא) אך עצם חידושו שם ב'בא ממדינה למדינה' צ"ב טובא. ושמא כוונתו למבואר כאן].
[8] מ"ב (רכה, טז) מפני שדר באילנו כל השנה. בלקט יושר (עמ' 149) כתב הטעם משום שכבר בירך שהחיינו בשעת המצוה של נטילת האתרוג. בהליכות שלמה (א, כג הערה 100) כתב "בסוכות נכון לכוין בשהחיינו גם על ראיית האתרוג".
[9] (רכה, יא. ובשעה"צ יב) "דחוששני משום הפסק בין ברכה לאכילה".
[10] הובאו בשעה"צ (ס"ק יב) ובכה"ח (ס"ק כד).
[11] (רכה, ה) אך לדינא מכריע לברך תחילה שהחיינו [מה שביאר דלא שייך כאן תדיר משום שחיוב השהחיינו קדם משעת הראייה. נסתרים דבריו משו"ת מהרש"ל (צז הובא במג"א קסה, ג. רע"א או"ח ז, א. ובמ"ב ז' ב) בעשה צרכיו לאחר שסיים אכילתו, יברך תחילה אשר יצר שהיא תדיר מברכה אחרונה. אף שחיוב ברכה אחרונה קדם].
[12] וכן כתב כף החיים (רכה, כד).
[13] מ"ב (רכה, יג).
[14] וזאת הברכה (עמ' 160) בשם מרן הגריש"א זצ"ל [ומש"כ המב (יא) "אם טועם מעט ואח"כ מברך שהחיינו שפיר דמי" היינו אפילו לכתחילה].
[15] שער הציון (רכה, טז). וכתב באגרות משה (א, פז) דהמין השני המונח לפניו נפטר בשהחיינו אפילו לא כיון לפטרו.
[16]דעת השו"ע והרמ"א (רכה, ד) לברך. והמ"ב (רכה, יד) הביא דעת הגר"א החולק. ומסקנת השעה"צ (שם יח) "דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד, וטוב יותר שיקח פרי של מין חדש שעדין לא ברך עליה ויכון להוציא גם את זה". הוראת מרן הגריש"א זצ"ל לברך ובלבד שיהיה ניכר ההבדל בטעם, וכשמסופק אם ניכר ההבדל לא יברך דספק ברכות להקל.
[17] דרך אמונה (תרומות יד, א ד"ה חמישים) בשם החזו"א. וכן הורה מרן הגריש"א זצ"ל.
[18] דעת תורה (רכה, ג), וכן הורה מרן הגריש"א זצ"ל שהרי הוא חייב בברכה אלא שנפטר בברכת העיקר.
[19] מרן הגריש"א זצ"ל.
[20] בשם הגאון הגראי"ל שטיינמן (לקט הלכות מצויות ה עמ' מט).
[21] בגד שאינו חשוב אין מברכים עליו שהחיינו (שו"ע רכג, ו). הוראת מרן הגריש"א זצ"ל שלא לברך עד שיהיה שווי הבגד למעלה ממאתיים ש"ח. והיו פעמים שהצריך שיהיה שווה מאה דולר. וכנראה משתנה לפי האדם וכעין שכתב באגרות משה (או"ח ג ד"ה וכשנזדמן). וכשהוא בגד חשוב (כנ"ל) יש לברך אף אם אינו שמח בו, דבטלה דעתו בדעת כל אדם (הגאון הגר"מ שטרנבוך שליט"א).
[22] כה"ח (ס"ק יח).
[23] אין צורך לכוון בהדיא שלא יפטור, אלא כל שלא כיון לפטור לא נפטרו. אך אם מכוון להדיא לפטור, נפטרו. ולכן בלילה השני של ר"ה סומכים על כך מחוסר ברירה – מרן הגריש"א זצ"ל. ואין לזה סתירה מהמובא לעיל (הערה 8) בשם הלקט יושר (עמ' 149) שהאתרוג נפטר בשהחיינו של המצוה, משום שבירך על המצוה שבאתרוג עצמו, משא"כ כשמברך על מצוה אחרת.
[24] מרן הגריש"א זצ"ל (ודלא ככה"ח הנ"ל) ובשו"ת כת"ס (או"ח כו) הסתפק בזה.
