פסק הרמ"א (קלט, ג) שסומא עולה לתורה למרות שאינו יכול לקרא, ואף יכול לעמוד בשעת הברכה ממרחק ולעלות לתורה ממרפסת אחרת, למרות שאינו יכול לקרוא בספר ויכווין הבעל קורא להוציאו בקריאה מדין שומע כעונה, משום שכל מה שצריך להתקרב לספר התורה הוא מחמת כבוד התורה, וכשאינו יכול להתקרב, יעלה מרחוק.
אמנם העושה מלאכה בפורים "אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם" (אורח חיים תרצו, א). אך כיון שהציבור נצרך לשירותיו,
א. הקונה כלי וממלא אותו בממתקים או שקנה כלי שכבר מילאו אותו עם ממתקים אוכל וכדומה לצורך משלוח מנות לחברו,
כשקורא על שם מי שריע מזליה, יוסיף עוד שם (ים של שלמה גיטין ד, לא) ולא יחסיר משמו, כיון שבזה
אם רק שומע פסיבי, הרי רק לומד בהרהור, ובכלל מדינא אינו חייב לברך, ואף אם משתתף בקושיות ותירוצים במהלך הלימוד,
מספיק שיקרא זֵכר (בצירה) כמבואר בביאורי אגדות מהגר"א (בכורות ח, ב) "אנן זכר קרינן בצירה". ועליו גם להקשיב לבעל קורא
ראש בית הוראה הכללי ירושלים, גאב"ד אבי עזרי פתח תקוה
אמנם היה שגור על לשונו של מרן הגרי"ש אלישיב "אני פוחד ממנהגים" ולא רצה לשנות בכהוא זה מכל מנהג שיסודו
טטר שאינו מריח, אינו מברך על הבשמים ואף לא יענה אמן אחר הברכה. למרות שבדרך כלל יש לענות אמן על
בירושלים נהגו הנשים לשמוע זכור כדברי החפץ חיים (ספר המצוות הקצר עשה עו), ואמנם רוב הנשים לא נהגו לשמוע זכור,
כיון שיש מצוה בחליצת הנעליים בערב תשעה באב, יש לחלוץ את הימין תחילה, כבכל מצוה הנעשית בימין דרך חשיבות. וכן
כיון שהוספת השם לא הועילה לרפואתו, אין צריך להזכיר את השם הנוסף. ואומנם שמעתי מרבינו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאם
מוקד ההלכה
0722-133-466
שעות פעילות
א'-ה' 09:00-00:00
ו' 09:00 – 16:00
כתובת
ת.ד. 18362
ירושלים 9118202
