א. ניתן להקל בזה על פי ההג"ה (שו"ע קלט, ג) "דעכשיו קורא סומא, כמו שאנו מקרין בתורה לע"ה" וכך גם נהג מרן רבינו הגריש"א זצוקללה"ה כשחלה בעיניו ולא יכול היה לקרוא והעלוהו לתורה (כנראה שלא מידיעתו), בירך אע"פ שלא קרא בפיו כלל. וכך נהגו רבים בקורונה שעלו לתורה מרחוק ולא ראו בתוך הס"ת ולא קראו עם החזן אלא בירכו על סמך שומע כעונה. אף שמדברי השו"ע (שם) נראה שאוסר ורק הרמ"א מיקל, מ"מ במקום שיש חיוב ניתן להקל אף לעדות המזרח להסתמך על הרמ"א.
ב. כבר ביאר זאת המ"ב (קמד, י) "דלא מסתבר שיברך העולה על קריאת השליח צבור" והבה"ל שם מבאר החילוק בין זה למגילת אסתר שאחד מברך ואחד קורא. ע"ש ותרווה נחת.
