מה שנפסק בשלחן ערוך (נא, ט) "מזמור לתודה יש לאמרה בנגינה" אין הכוונה לאמרה בטעמים, אלא שיקרא בנעימה, ובפירוש התפילה לר"י בר יקר (הקדמה לפסד"ז) כתב "אומר מזמור לתודה בלחן ערב ובשירה ארוכה יותר משאר המזמורים".
למרות שהם ימים שלא אומרים בהם תחנון חייב להתענות, כמבואר במג"א (תצב, ב) "נוהגים שמותר להתענות בתשרי אחר חג הסוכות".
אדרבה, מנהג טוב הוא. וכך נהג רבינו הגריש"א בשובו מבית הכנסת לאחוז את ארבעת המינים בשתי ידיו בצורה שיוצא בה
כן, אך ודאי שאם יתגבר ויישאר בסוכה, מקיים בזה מצוה ואף יכול לברך באותה שעה "לישב בסוכה". ויש לחלק בין
אין להסתובב לכל הצדדים, וכן נהג רבינו הגרי"ש בשעת הנענועים עמד תמיד כשפניו למזרח, ורק היטה ידיו לאותו צד שנענע
הורים שמבקשים מבנם לא לישון בסוכה כיון שיש להם פחד מזה, והבן מתנגד ורוצה לקיים המצוה כתיקונה, אינו צריך לשמוע
ראש בית הוראה הכללי ירושלים, גאב"ד אבי עזרי פתח תקוה
'דוי הסר' נידון כתפילה ואומרים אף בראש חודש (מרן הגרי"ש אלישיב). ומה שטוענים שדינו כתחנון ובכל זמן שאין אומרים תחנון
לא צריכים למנוע אותם מלהדליק המכשיר. והנה כבר נשאלתי בעבר אודות אחד שהוא באבילות אם יכול למנוע משפחתו מלהשמיע שירים
מותר. שהרי מבואר במ"ב (שכ נח) שמותר לאכול תותים למרות שצובע פניו, דאין צביעה אלא בדבר שדרכו לצבוע. והפה הוא
כיון שכבר גר בבית, חייב לקבוע מזוזה בכל חדר וחדר. וחלילה מלהמתין עד לחנוכת הבית משום שבכל יום ויום שמתעכב
המנהג באמירות הקינות לשבת על כסא נמוך, לשבת דווקא ולא לעמוד. וכך נהג מורי ורבי מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל גם
מוקד ההלכה
0722-133-466
שעות פעילות
א'-ה' 09:00-00:00
ו' 09:00 – 16:00
כתובת
ת.ד. 18362
ירושלים 9118202
